(ס"ק א) שהניח כו' נ"ל דנקט כן ר"ל מבע"י דהא אפי' הלך בשבת מותרים. כמ"ש מ"א סס"ק זה. דאפי' חזר אינו אוסר וכמ"ש סעי' ב'. והיינו דוקא כשהלך מבע"י דאז אפי' חזר אמרי' שבת שהותרה בין השמשות שוב לא תאסר וכמ"ש מ"א ס"ק ג' משא"כ הולך בשבת ניהו דכ"ז שלא חזר מותרים מ"מ כשחוזר ל"ל שבת כיון דהותרה כו' כיון דבין השמשות היו אסורים. א"נ נקט מבע"י משום עכו"ם ר"ל לרבותא דבעכו"ם אפי' הלך מבע"י אוסר גבי מת בסעי' ד':

(ס"ק ג) אינו אוסר כו' מצוין בטעות וצ"נ מצוין בסעי' ב' על ישראל שהלך כו' וחזר בשבת:

(ס"ק ד) משחשיכה אוסר וא"ת כו' הואיל והותרה כו' היינו כל זמן שהיה הבן שוק חי שה"ל בית דירה בחצר ור"ל שאוכל שם כדקי"ל סי' ש"ע סעי' ה' וצריך לערב א"כ מעולם לא הותרה אפילו בחייו:

אינו רגיל לערב עמהם אף שאוכל שם כיון שאינו רגיל להשתמש שם ובא לאשמעינן כו' הוא תי' אחר דמה"ט נקט א' מן השוק לאשמעינן דלא נימא כו' הסיע מלבו והטעם באמת כמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז:

(ס"ק ו) והיה דר כו' שכירו ולקיטו נותן עירובו כנ"ל ע"ל סי' שס"ז במ"א ס"ק ב' ובמה שכתב שם:

(ס"ק ז) שחשכה כו' עמ"ש סעיף ד'. ר"ל דנימא כיון דלא החזיק מבע"י הסיח דעתו מלהחזיק ואפילו החזיק אחר זה בשבת לא יאסר כמו הלך מבע"י וחזר בשבת אך בסעי' ד' ס"ק ה' כתב לחלק כיון שלא היה כאן מעולם לא אמרינן דהסיח דעתו:

(ס"ק ח) ויערבו כו' דרוב גוססים למיתה ואע"ג שכתב בי"ד סי' של"ט סעי' ב' מי שא"ל ראינו קרובך גוסס היום ג' ימים צריך להתאבל דודאי כבר מת והם דברי מרדכי פרק ג' דמ"ק משמע אבל תוך ג' ימים לא אמרינן דכבר מת וכ"ה במרדכי שם ב' או ג' ימים צ"ל דלמות תוצאות יש מיני גסיסה ששוהים ב' ג' ימים. ויש דאין שוהים יום שלם אלא דאנחנו לא נידע באיזה אופן הוא גוסס וכיון דהכא שמת באותו יום איגלאי למפרע שהיה מן גסיסה שימות באותו יום: