(ס"ק א) אסור כו' בר"ח סיון. ר"ל ואין משלימים ואף על פי כן כתב מ"ע דלא ילפינן מנייהו וע"ז כתב מ"א דבעירובין משמע דמותר להתענות בר"ח אי אינו משלים. דאהא דאיבעיא ליה התם המתענה בערב שבת אי ישלים כיון שנכנס לשבת ע"י השלמה כשהוא מעונה ה"ל מתענה במקצת תחלת שבת בעי למפשע מהא דאמר ראב"צ אני הייתי מבני סנאב בן בנימין שה"ל קרבן עצים והוא להם י"ט בעשירי באב פ"א חל ט"ב בשבת ונדחה ליום א' והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה ודייק הא כל שנה היו מתענים בט"ב ומשלימים אלמא דבעי"ט משלימים וה"ה בע"ש:

ודחי שאני י"ט דדבריהם כעין שלבני סנאב הנ"ל הואיל ומתענים בו שעות ר"ל כשאינו משלים כמ"ש ראב"צ לכך בעי"ט דרבנן משלים ואע"ג שנכנס בה מעונה וה"ל מתענה התחלת י"ט דרבנן אין בכך כלום דהא מתענים בו שעות משא"כ שבת דאסור להתענו' בו לשם תעני' אפילו שעה. ליכא למפשט דמשלים בע"ש הרי מוכח דבי"ט דרבנן מותר להתענו' בו אי אינו משלים ור"ח כתב הרב"י בסעיף ד' דאינו אלא דרבנן ולכן מותר להתענו' בו אי אינו משלים:

שאפילו אכל פירות כו' דמה"ט אי שכח יעלה ויבא בבה"מ אף דבשבת אי שכח רצה ובי"ט יעלה ויבא צריך לחזור לברך בהמ"ז שאני שבת וי"ט דצריך לאכול פת משא"כ ר"ח נהי דאין רשאי להתענו' אבל אינו חייב בפת וסגי באכילת פירות דאינו חייב לברך עליהן בהמ"ז:

(ס"ק ב) המתענה בר"ח כו' כצ"ל וקאי על סעיף ה'. ועסי' תקצ"ז. שכתב דאי התענה ת"ח בר"ה א"צ למיתב תעני' לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענו' בר"ה וה"ה כאן: