(ס"ק א) ובר"ח כו' ממתני' סוף שקלים. דתנן כל יום היו הכהנים מ"י פייס מוליכים איברי תמיד של שחר ומניחים אותן על כבש המזבח שהיה ארכו ל"ב אמה בחצי כבש שלמטה סמוך לארץ והיו מפסיקים וקורין ק"ש ואח"ז היו מניחים האברים ע"ג המזבח ואברי מוספי ר"ח היו מניחים בפעם ראשון בחצי הכבש של מעלה לצד המזבח לדעת הר"ע שם. ולדעת הרמב"ם ע"ג המזבח בין קרן לקרן. והטעם כתב רש"י וז"ל האי חשיבותא עבדינן להכירא שיכירו דפשיטא לב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב ב"א לא ראו חידוש הלבנה עכ"ל ואף דבזמן הזה לא שייך האי טעמא דהא לא מקדשים על פי הראיה מ"מ עבדינן זכר למנהג אבותינו: