נשים כו' עמ"ש ס"ס רצ"ו שכתב לחלוק דוקא מצוה שיש בה מעשה כגון ישיבת סוכה מקיימים הנשים וגם מברכות. משא"כ מצוה שאין בה מעשה כ"א ברכה כגון ברכת הלבנה אין הנשים מברכות:

ובסנהדרין דף מ"ב ע"א א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים. א"ל הני נשי דדין נמי מברכי. אלא כדר' יודא כו' ברוך אשר במאמרו ברא כו' משמע שגם הנשים מברכות אלא שמקצרת בנוסח הברכה ואפשר דל"ד נשים. אלא ר"ל עמי הארצים:

סומא חייב כו' אע"ג דבעינן נהנין מאורה. אין הכונה שיהנה המברך כ"א על טובת העולם. ועוד כמ"ש לעיל ס"ס נ"ט לענין סומא שמברך יוצר המאורות ע"ש וה"ה הכא:

(ס"ק ג) קודם כו' משמע כו' ליל עשירי א"מ. אלא צ"ל ליל ט':

ליל י"א ממתינים דהא כתב הטעם שמא יהיו ד' לילות עננים. וכשמ"ש י"א. איכא עדיין ה' לילות. א"כ סותר הלשון את הטעם בשני ימים. וצ"ל דמ"ש ד' עננים ר"ל לבד ממ"ש וא"כ חיישי' לה' לילות מעוננים. וא"כ גם לפי הטעם אי מ"ש הוא י"א אין להמתין. אבל אי מ"ש יו"ד ממתינים. והא דכתב קודם יו"ד. ע"ז כתב מ"א דר"ל קודם יום יו"ד ובאמת הלילה היא ליל יו"ד:

(ס"ק ו) או שאר כו' דאפי' ת"ת מבטלים כדאיתא סי' רצ"ח סעיף י"ד היו יושבים בבה"מ במ"ש והביאו אור א' מברך לכלם ואע"ג דצריכים כלם לשתוק ולשמוע והוי ביטול ת"ת מ"מ הא עדיפא משום ברוב עם ה"מ כו':

(ס"ק ז) שחל כו' הרבה טעמים ועיין בט"ז ס"ק א':

וב"ח כ' שפעם א' כו' ועשה מעשה. וכתב הטעם דאותן טעמים הם קלושי' ואינן רק זהירות בעלמא דהא מהרי"ל גופי' כ' שרבו מהר"ש לא הקפיד ומהרי"ל הקפיד ומסתמא לא הביא מנהג רבו כ"א להורות דאין קפידא רק זהירות וא"כ במקום דא"א מקדשים:

(ס"ק יב) מיום כו' דל"ח מעל"ע. דהא כתב מיום ולא כתב משעת המולד:

ביום ב'. ר"ל הלילה שלפני יום ב'. כיון שחל המולד ביום א'. א"כ יום א' השלישי הבא הוא יום ט"ו וא"כ אין לקדשו בלילה שהוא ליל ט"ז:

וא"כ צריך כו' וכיון שחל המולד ך' שעות ביום א' וא"כ אין לחשוב מיום א' כי אם ארבע שעות ונשאר לו מתחלת ליל שני עוד י"ד יום י"ד שעות כו' וא"כ בליל ב' היינו לילה שקודם יום ב' השלישי עדיין יוכל לקדשה כל הלילה:

ובאמר בטור כ' כו' משעת המולד כו' וא"כ צ"ל דמ"ש הרב"י מיום המולד לאו דוקא. ולדברי רמ"א אסור. דהא כבר שלמו חצי כ"ט י"ב קודם התחלת לילה:

(ס"ק יג) ז' ימים כו' וכ' רש"ל כו' מכאן כו' מדכתב ואם לא בירך ליל א'. משמע דלכתחלה י"ל ליל א':

ובלבוש כו' סומכים על ר"י דבמסכת סופרים אין מקדשין הלבנה אלא כשתתבשם. וכ' הרר"י שי"מ עד מ"ש שאז האדם מבושם וכדלעיל סעיף ב' וי"מ דקאי על הלבנה משעה שמתוק האור שלה ונהני' ממנה שהוא אחר ב' או ג' ימים עכ"ל. וא"כ כשהו' במ"ש וגם אחר ב' וג' ימים דיוצאים ידי שני הפירושים יש לקדשה. אבל אם מ"ש קודם ג' ימים כולי אף דלדעת הר"י יכול לקדשה דהא כתב ב' או ג' ימים אעפ"כ יש להמתין. מ"מ אם תחלת מ"ש הוא אחר שני ימים וי"ח שעות שוב א"א להמתין דחיישי' לה' לילו' ענני' כדלעיל:

(ס"ק יד) תחת כו' וכ"ש כשיש מבואות המטונפו' וצריך לזהר בזה ולפניו כמלא עיניו אסור אפילו בלילה אם היה יכול לראותה ביום. ולאחריו ומן הצדדים סגי' בד' אמות. וכדלעיל ריש סימן ע"ט. ואי נקרש' מן הקור ע"ל במ"א סימן פ"ב: