Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 460
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כ' מ"א וז"ל מהרי"ו כו' משמע דוקא אלו ג' מלאכות כו' משמע קצת דגם הטחינה אפילו בריחים דיד או הלכה לטחינה מותר ע"י גוי וכן דעת הט"ז דאף דעכ"פ משעת טחינה בעי שימור כמ"ש סי' תנ"ג. היינו שימור שלא תחמיץ אבל לשם מצוה די בשימור של הני ג' מלאכות דלא כהב"ח ע"ש. וע בח"י שמקיל ברחים של יד בלא"ה כיון שנעשה ע"י כלי ל"ל בה:
וז"ל הרשב"א כו' שימור דמעידן קצירה כו' והיינו כדעת הרי"ף לעיל בסי' תנ"ג סעיף ד' וע"ש בפר"ח דאפי' לעכובא. להרי"ף מצת מצוה בעי שימור לשם מצוה מעידן קצירה. בשם הרשב"א דאפי' הישראל עע"ג. ור"ל שא"ל לעשות לשם פסח לא מהני דגוי אדעתיה דנפשיה עביד:
אבל בסי' ל"ב סעיף ט' דבעינן שהקלף לצורך כתיבת תפילין בעי עיבוד לשמה. וכתב רמ"א שם דנוהגים כהרא"ש דמהני ע"י גוי אם ישראל עע"ג. וכן הוא בסי' י"א ס"ב לענין טוויית ציצית דג"כ בעינן לשמה ע"ש. וסי' ל"ט סעיף ב' ע"ש במ"א ס"ק וי"ו דהיינו עיבוד הרצועות. אבל לענין כתיבה כתב מ"א שם בס"ק ב' דמודה הרא"ש דפסול ע"י גוי. וטוב שיסייע כו' ואע"ג שבסי' ל"ב כתב אם ישראל עע"ג וסייע קצת בעבודה. משמע דבעי סיוע מצד הדין וכ"כ בסי' י"א. אעפ"כ כתב מ"א ל' וטוב כו' משמע דאינו אלא לחומרא. היינו כמ"ש הב"ח וש"ך בי"ד סי' רע"א סק"ה דאינו אלא לכתחלה על צד היותר טוב דלא כהרב"י ע"ש:
ומ"מ מוטב כו ע"י קטן. ובח"י כתב טוב לעשות ע"י חש"ו כו' משמע דגם חרש ושוטה עדיף מגוי. ולענ"ד שוטה וחרש וקטן. חרש וקטן עדיפא. דשוטה לאו בר דעת כלל. אבל חרש וקטן נלע"ד דחרש עדיף. דהא ר"א ס"ל ביבמות דף קי"ג ע"א חרש שתרם תרומתו ספק דמספקא ליה אי א"ל דעת' צילותא או קלישתא. או מספקא ליה בעתים חלים ועתים שוטה כמבואר שם ואיכא אמוראי שם דס"ל כוותיה. ובקטן ליכא למ"ד דתרומתו תרומה אפי' מספק. וניהו דלא קי"ל בהא כר"א מ"מ אף לדידן י"ל דעדיף מקטן. ואע"ג דלעיל סי' רס"ו סעיף ה' חרש וקטן שוין. שם טעמא אחריני איכא כמבואר שם בשבת דף קנ"ג:
וחרש ר"ל אינו שומע ואינו מדבר ושוטה היינו מאבד מה שנותנים לו כמו שכתב בי"ד סי' א' כ"כ ט"ז ומבואר שם עוד סימני שוטה יוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו. או לן בבית הקברות ובחד מהני ארבע דברים נקרא שוטה. ודוקא שדרכו בכך אבל משום פעם אחד אפילו עביד דרך שטות ל"מ שוטה. ואפילו דרכו בכך דוקא שעושה דרך שטות דאל"כ אפילו עביד לכולהו לא מיקרי שוטה כ"ה שם בי"ד. וקטן דעת מהרי"ל עד שיהי' בר מצוה נקרא קטן והט"ז ס"ל כיון שי"ל דעת תו לא מיקרי קטן וע' באחרונים:
(ס"ק ב) כל כו' דפרירי בצק כו' ר"ל אע"ג דפרורים ממילא בטל' וכדאי' סי' תל"ד סק"ה והם דברי הש"ס:
וסי' תמ"ב ס"ח שג"כ צ"ל חילוק זה ע"ש:
צריך לשרפן. דכל חמץ אע"ג שבטלו צריך ביעור. וקי"ל דלכתחלה בעי שרפה וכמ"ש ר"ס תמ"ה:
אם אמר כו' וע' בא"ע סי' קמ"א סעיף ס"ג כצ"ל דמבואר שם השולח גט ומבטלו דוקא אם אומר גט זה יהיה בטל מהני אבל גט זה בטל לא מהני מטעם שכתב מגן אברהם ועוד מבואר שם יתר הלשונות דמהני או לא:
(ס"ק ג) במסרק כו' כיון שאין מכוין כו'. דהא איסור הציורים הוא שמא ישהה וע"י זה יתחמץ וכיון שאין מכוין לצייר לא ישהה ליפות הציור:
אפשר יעשנה בדפוס ר"ל אהא דאמרינן דאין עושים ציורים פריך יעשנה בדפוס וידפוס הציור מהרה ולא יצטרך לשהות ומשני כיון דרוב ב"א אין להם דפוסים אסרו משום לא פלוג או מראית העין שלא ידעו שנעשה ע"י דפוס. ומאי קושיא הלא ע"י דפוס בלא"ה אסור משום בצק הנכנס בדפוס:
כשיני מסרק דאינו מתדבק ויכול לנקותו מיד. ולענין טבילה בהני מסרקות וברזלים שמנקבין בהן ע' בי"ד סי' ק"כ דמספק יטבילם בלי ברכה או עם כלי אחר הצריך טבילה. ויתכוין לפטור בברכה א' גם הברזילים:
(ס"ק ד) עבה כו' דלמסקנא כו' דאמרינן דף ל"ז ת"ר אין אופין פת עבה בי"ט בפסח דברי ב"ש. וב"ה מתירים וכמה פת עבה א"ר הונא טפח שכן מצינו בלחם הפנים שהיה צ"ל מצה שעבה טפח. מתקיף לה ר' יוסף אם אמרו בזריזים יאמרו בשאינן זריזים כו' ומסיק אלא פת עבה ר"ל פת מרובה ומשום טרחא בי"ט ע"ש. א"כ למסקנא לא הוזכר כלל דין פת עבה. וע"כ צ"ל דאפילו פת עבה נמי אפשר לשומרו מן החימוץ. דאי ס"ד בעבה א"א לשמרו א"כ לא נדע כמה שיעור עוביו. דהא מלחם הפנים ליכא למילף ושמא כעובי אצבע גם כן מיקרי עבה וה"ל לחכמים לבאר שיעור עוביו. א"ו דבכל ענין שרי ואפילו עבה יותר מטפח ולחם הפנים לא משום חשש חימוץ לא נעשה עבה יותר מטפח אלא שמצותו בכך ופר"ח חולק. וע' במ"א סוף סי' תנ"ו צריך קצת ישוב:
(ס"ק ה) אין כו' וכ"מ ס"ו שכתב אין להקל כו' משמע דס"ל למ"א דבסעיף ו' מיירי שעושה קמח עם מים וממלאו בשר. דלא כמו שהבין ח"י דמיירי ע"י מי פירות לבד:
וכ"מ ס"ס תנ"ה שכתב שיוצאים במצה מתובלת:
ולא אמרי' דהתבלין מעכבים האפיה:
וגם בגמ' כו' וע' בתוס' ר"ל במנחות דף כ"ג ע"ב איתא שם ברייתא תבלה למצה בקצח ושומשמין יוצאים וקס"ד דאפיש תבלין יותר מקמח. וכתבו התוס' אע"ג דאין דרך לעשות כן. מ"מ ס"ד לפעמים התבלין שנותן לתוך הקמח אין מתערבים יפה. ונשאר במקום אחד הרבה תבלין ובאותו מקום התבלין מרובים מן הקמח. ואפי' אכל אותה חתיכה יוצא וע"ז פריך ליבטל הקמח לגבי תבלין ומשני דלא אפיש תבלין וקשיא למאי לס"ד דמקשין טפי הוה ליה להקשות הא התבלין מעכבים האפיה ואפי' התבלין כתושים. מ"מ כיון דאיכא הרבה במקום א' מעכבים. אע"כ דדבר מועט כי האי גונא אינו מעכב: