(ס"ק א) ש"ד כו' אבל כו' של רשות אסור. אבל אם אירס אז מותר לעשות רקודים מה שא"כ שדוכים דעלמא ניהו דהשדוכים מותר משום שמא יקדמנו אבל הרקודי' ומחולות אז הוי רשות ואסורים ומ"ש בש"ע מי שקפץ וכינס אין עונשים אותו. כתב בספר א"ר בשם כה"ג דוקא כינס דסבר מצוה עביד. אבל מי שמסתפר קונסים אותו:

(ס"ק ב) הכל כו' וכשחל ר"ח בשבת ר"ל לדידן דנוהגים היתר בג' ימי הגבלה. א"כ ר"ח אסור וכמ"ש מ"א ס"ק ה' מ"מ אי חל ר"ח אייר בשבת דהוי שני קדושות כא' קדושת שבת וקדושת ר"ח מותר ועיין א"ר:

(ס"ק ג) ומרבים כו' כתב בח"י וכן בא"ר דמ"ש רמ"א דאין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב היינו לפי מנהג אשכנז דדוקא בל"ג בשחר א"א תחנון אבל בערב אומרים תחנון אבל לפי מנהגינו שגם מבערב א"א תחנון א"כ ה"ה דמותר להסתפר מבערב רק לא ביום ל"ב אלא עד ליל ל"ג ע"ש אך לענ"ד לפי מ"ש מ"א בס"ק ה' דבל"ג התירו משום דאמרינן מקצת היום ככולו. ולפי מאי שפסק הרב"י בי"ד סי' שצ"ה כהפוסקים דהלילה לא מהני לו' מקצת היום ככלו אלא צריך להמתין עד אחר הנץ החמה דבעינן מקצת היום ממש. א"כ אפי' לדידן דא"א תחנון מבערב מ"מ אין להסתפר בלילה ועיין פר"ח:

(ס"ק ד) בעל כו' ואבי הבן אפי' אינו מל בעצמו ועיין במ"א רס"י תקנ"א לענין המכניס והמוציא התינוק. ובא"ר שם. וכתב בח"י ובספר א"ר דמותרים להסתפר בערב קודם כניסה לבה"כ עכ"ל:

(ס"ק ה) מיהו כו' נשארו ל"ג יום דהא מתחילין לספור יום שני של פסח שהוא ט"ז ניסן. וניסן מלא. א"כ יש עד סוף ניסן ט"ו יום. ויום שני של ר"ח אייר. דיום א' של ר"ח כבר חשבנו לניסן שהוא יום שלשים של ניסן א"כ יש ט"ז יום תנכה אותן ט"ז יום מן מ"ט ימי הספירה ישאר ל"ג יום וא"כ אסור עד עצרת ובערב עצרת צ"ל ג"כ מקצת היום ככולו:

לכן כו' בר"ח אייר. דהא חסרו ג' ימים ותמורתן יש לאסור שני ימים של ר"ח וראשון של ימי הגבלה אמרינן מקצת כו':

ויש עוד כו' ששה שבתות. דהא מ"ט יום הן שבע שבועות דל ז' ימי פסח נשאר ששה שבועות דיש בהן ששה שבתות:

אלא בר"ח עצמו ר"ל מפסח ועד ר' ח אייר אסור וכן דוקא ר"ח סיון אבל ג' ימי הגבלה אסורים:

(ס"ק ו) מקצת כו' דהוי לא תתגודדו. ודרשינן לא תעשו אגודות אגודות דנראה כשתי תורות:

א"ל ע"כ לא שנית כו' פירש"י שם ה"ל להשיב קושי' זו. והא קתני הלילה בש"א כו' ואמרינן שם פ' מקום שנהגו דהאי תנא ס"ל דלב"ש וב"ה לאו מנהגא גרידא. אלא ס"ל דהוי איסור':

מלאכה הוא דל"ל. וצ"ל דלא חיישינו כי אם לרואה הבא ממקום אחר ורואה שא' אוסר וא' מתיר משא"כ משום האוסרים ומתירי' גופייהו ל"ח דאל"כ ניהו דהרואה שא' אינו עושה מלאכה יאמר משום דל"ל מלאכה. מ"מ אותו אדם עצמו. שאינו עושה מלאכה דידע דמשום איסורא פירש ורואה חברו שעושה מלאכה ואיכא משום לא תתגודדו אלא ע"כ דלגבייהו ל"ח:

דדבר שאינו אלא מנהג כו' הוא דין ערב פסח וכתי' א' אמינא לך איסורא כו'. ובדבר שהוא אסור כו' הוא דין ערב פסח לב"ש וב"ה. וא"כ גבי תספורת ניהו דהוי מנהגא דאיתביה איסור' מ"מ לא עדיף ממלאכה בער"פ דה"נ י"ל הרואה או' כו' ולמה כ' רמ"א דיש בזה משום לא תתגודדו ואע"ג דיש לחלק בתספורת א"ל אם יראה שא' מסתפר מפסח עד ר"ח אייר ניהו דבמה שיראה שאחרים אין מסתפרים אז יש לתלות שאין רצונו בתספורת עכ"פ יראה שהמסתפר ע"כ ס"ל דמל"ג בעומר ואילך אסור וכשיראה אח"כ שאותן ב"א שלא נסתפרו מפסח עד ר"ח אייר מסתפרים מל"ג ואילך אז איגלאי מלת' למפרע דיש בזה משום לא תתגודדו. וצ"ל דכ"ה לא חיישינן דוקא אם רואה שינוי בפעם א' ובזמן א' חיישינן:

וקשה מה בכך. ניהו שבאו שם ב"א ממקומות שנהגו איסור מלאכה. א"כ דינו כהולך ממקום שאין עושין למקום שעושין. דנותני' עליו חומרי מקום שיצא ואסור אבל מה להם לבני העיר שעושים בכך. וכי יאסרו הם מפני אורח הבא ובזה אין מחלוקת ע"ש אלא ע"כ דוקא ביחיד הבא ממקום שאין עושין למקום שעושים דאין בזה כ"א משום מחלוקת וכה"ג ליכא משום מחלוקת אבל בירושלים שמתקבצים אנשים רבים ממקומות שאין עושים אית ביה משום לא תתגודדו הרי אע"ג דא"ל מלאכה הוא דל"ל. אלא צ"ל דס"ל דלמסקנא אפי' כה"ג יש בו משום לא תתגודדו ועיין בפר"ת סי' תסט ס"ס ג' ובסי' תצ"ו בכללי מנהגים סעיף כ"ב נראה מדבריו שכווות התוס' משום שמתקבצים רבים ממקומות שאין עושים יש בו איסור משום מחלוקת:

וכ' הרא"ש כו' כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא כו'. ולפ"ז לא היה צריך הש"ס כלל לתירוצו לחלק בין ב"ד א' לשני ב"ד כיון דבלא"ה לא קשה מידי ממגילה וגם אין תי' הש"ס עולה כלל להאי דמגלה. כבר יישבו הרא"ש דבאמת משום קושיא דמגלה לא חש להשיבו דלא חשיב לה קושיא כמ"ש הרא"ם. והא דהוצרך לחלק בין ב"ד א' לשני ב"ד הוא משום קושיא אחרת שהקשה שם דב"ש וב"ה פליגי לענין צרת ערוה דב"ה ס"ל דכמו דערוה שנפלה לפני יבם. כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ומת ראובן בלא בנים. ונפלה לפני אביה שמעון דאסורה לשמעון ופטורה מן החליצה ה"ה אם היה לראובן עוד אשה אחרת והוי צרת בת שמעון כשמת ראובן גם הצרה אסורה לשמעון ופטורה מן החליצה ומן היבום. וב"ש מתירים לייבם צרת ערוה. ומסקינן דב"ש עשו כדבריהם. וכן ב"ה עשו כדבריהם. וע"ז פריך דהוי שני ב"ד בעיר א' ואיכא משום לא תתגודדו. וע"ז הוצרך לתרץ ולחלק בין ב"ד אחד לשני ב"ד:

שבני הכרכים לא היו קוראים כו'. כמ"ש הרא"ש שם בשם ירושלמי דבן עיר אינו מוציא בן כפר דכל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ואותו יום הלא בן עיר אינו מחויב:

קוראים לעצמן בכרכים וכתב הרא"ש ומה שלא קורין בכפר שלהם לפי שלא היו מתקבצים יחד אלא בעיירות עכ"ל:

ובש"ג כו' צ"ע אם מחוייבים כו' ובח"י סי' תס"ח הביא דברי ש"ג. וכתב דפשיטא ליה דא"צ לנהוג חומרא ע"ש:

היכי שבני אומנות כו' דהוי כשני ב"ד דבעלי אומנות נקראים ב"ד בפני עצמן:

בשני עישורים כו' דהדין דבשנה א' שאחר השמטה ובשנה שנייה צריך להפריש מלבד מעשר ראשון גם מעשר שני ובשנה שלישית מפריש תמורת מעשר שני מעשר עני ובשנה ד' וה' מפריש שוב מעשר שני ולא מעשר עני ובששית מפריש מעשר עני ולא מעשר שני ופליגי ב"ש וב"ה אימתי הוי ר"ה לאילנות ב"ש ס"ל דא' בשבט הוי ר"ה. וב"ה ס"ל בט"ו בשבט ור"ע נהג בא' בשבט בשנה שלישית הפריש מעשר שני כב"ה. דלב"ה עדיין הוי שנה שניה וגם הפריש מעשר עני כב"ש דלב"ש כבר נכנס שנה שלישית. דסתרי אהדדי ואמרי' דעלי' צא' הכסיל בחשך הולך. אבל היכי דסתרי כו' דממ"נ שרי כדאיתא פ"ג דחולין דף מ"ג ע"ב דקי"ל נקובת הושט במשהו הוי טרפה ופליגי רב ושמואל אי ניקב תורבץ הושט רב סבירא ליה דבמשהו טרפה דס"ל דהוי במקום שחיטה ומותר לשחוט בתורבץ הושט ודינו כדין ושט גם לענין נקב ושמואל ס"ל דנקיבתו ברובה דוקא. דס"ל דלאו מקום שחיטה הוא ואמרי' שם האי תורא דאתחיל לשחוט בתורבץ הושט משהו וגמר לשחיטה ברובא בושט עצמו ואמר רבא רמינא עליה חומרא דרב וחומרא דשמואל וטריפנא ליה חומרא דרב דא' נקיבת תורבץ במשהו ואע"ג דרב ס"ל דהוי מקום שחיטה וכדין שחט במה שהתחיל בתורבץ לשחוט ולא הוי בכלל ניקב הושע לענין זה רמינן עליה חומרא דשמואל דלאו מקום. שחיטה וה"ל ניקב והא שמואל ס"ל דנקיבתו ברובה בזה ס"ל כרב דנקיבתו במשהו וע"ז מסיק הש"ס שם דהוי תרי חומרי דסתרי לגמרי דליכא בזה ספק דבין לרב ובין לשמואל מותר ממ"נ: