(ס"ק א) על כו' עב"י ר"ל שכתב שמדברי הטור משמע שלא הותר לו אלא בא"א לו לילך שם אלא ביגיעה רבה שהוא זקן או חולה. והדרך רחוק. וכתב שהר"ן חולק ומתיר אפי' יוכל לילך בלי יגיעה אלא שלא יטנף כו' וכיון שסתם בש"ע משמע דס"ל דעת הר"ן עיקר. ודע שכתב ט"ז בס"ק א' בשם מהרש"ל וז"ל ומ"מ נראה דאין אסור בי"ט אלא בר"ה או בכרמלית הדומה לר"ה כדפי' בפ"ק דאין עירוב והוצאה לי"ט:

(ועמ"ש הט"ז ע"ד מהרש"ל בסי' תקי"ח ס"ק ב') לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור כו' עכ"ל נראה מדבריו דבמקום שיש עירוב דליכא משום איסור הוצאה מותר אפי' בשבת אבל מ"א כ' לעיל סי' ש"א סס"ק כ"ז וז"ל מה שנהגו החשובים לילך במקל שבידם אסורים לצאת בשבת כו' אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת דאינו נושאו אלא לכבוד. אבל איש בעלמא דאינו נושאו לכבוד אפי' במקום שיש עירוב אסור. דאיכא זלות' דשבתא. כמ"ש סי' תקכ"ב עכ"ל ר"ל דהכא בי"ט דאין עירוב והוצאה לי"ט ואפ"ה אסור וע"כ משום זלות' די"ט. וא"כ ה"ה בשבת אפי' במקום שיש עירוב הרי כ' דלא כמהרש"ל ומ"מ באדם חשוב מודה מ"א דליכא משום זלות'. וגם ט"ז כתב שם בס"ק י"ב הא דאסור לצאת במקל מ"מ במקום דאיכא למיחש שיפול כגון במקום משופע וירדו גשמים או על הגליד שקורין אייז מותר ע"ש:

(ס"ק ב) אין כו' אפי' אזמניה כו' דאי לא אזמניה אסור משום מוקצה אפי' לר"ש דנא ניתנו עצים אלא להסקה וכמ"ש מ"א סי' תק"ב ס"ק י"א: