(ס"ק א) שלא כו' כל הקרואים. ר"ל אפי' אינו קרוב וגם אינו הולך משום ריעות. אע"ג דער"ח עד ט"ב אין רשאי לילך על סעודת מצוה כ"א ההולך מצד קורב' או ריעו' לכל מר כדא"ל כדלעיל סי' תקנ"א סעיף יו"ד:

לילה זו קילא. וע' באה"ע בב"ח ס"ס ס"ב (וכ"ה בב"ש שם) שכתב דוקא שכבר אירס כו'. ולפ"ז אפי' במקום ששולחים סבלונות לא הוי ס"מ כיון דתלה מ"א שם סעודת מצוה בברכות שהשמחה במעונו. ודלא כמ"ש סי' תמ"ד. אבל בס' א"ר כתב לדינא דבמקום ששולחים הוי ס"מ. וכ"כ בתשו' ח"י סי' ע'. וכתב עוד בס' א"ר בשם זקנו מהר"ש ז"ל דאפי' במקום דאין שולחים סבלונות מ"מ התיר לחתן וכלה ואביהם ואמם לאכול בשר ולא לשאר אנשים. וגם בענין כלי שיר ע"ש:

(ס"ק ב) מותר כו' כמ"ש סי' תקנ"ט ס"ט דהתירו בט"ב שנדחה לבעלי ברית לאכול אחר מנחה. כמ"ש סי' תמ"ד דער"פ שחל בשבת מבערים את הכל לפני שבת ומשיירים לשבת כו' ובע"ש צריך לברר החמץ קודם חצות כמו אלו היה ער"פ ממש דגזרינן אטו ערב פסח בשאר שנים:

(ס"ק ג) בלילה. דכמה כו' דבשלמא ליל עשירי איכא טעם למניעת בשר כמ"ש בש"ע. אבל כשנדחה והוי מוצאי ט"ב ליל י"א לא שייך אותו טעם ואף על פי כן אין לאכול בשר בלילה ועז"כ מ"א משום דכמה מיני כו':