(ס"ק א') אוכל כו' כמ"ש סי' רפ"ח סעיף ד'. בהג"ה די"א מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ועולה לו לתענית יום שלם אף שאכל עד צהרים הרי דלא תלי' בהיום כ"א משעה שחלם לו וה"ה איפכא לחומרא. אם חלם לו בלילה אסור מיד אף בלילה:

(ס"ק ב) אבל כו' אפי' תוך סעודתו (ב"י) היינו לפי הבנת הרב"י בהרי"ף דס"ל דהכל תלוי בשינה וס"ל להרב"י דכן פירש ה"ה דברי הרי"ף וכ"פ הרמב"ם. ולכן פסק הרב"י כוותייהו. אבל הב"ח וט"ז כתבו לפרש דברי הרי"ף כמו שהבין הרא"ש את דבריו. דתרתי בעי' גמר לאכול וגם ישן אבל ישן תוך סעודתו או גמר סעודתו ולא ישן מותר לאכול. וכיון דמידי דרבנן הוא נקטו לקולא כוותיה ומ"מ סיים הב"ח והמחמיר כסברת הראב"ד קדוש יאמר לו עכ"ל ודעת הראב"ד להחמיר דבין ישן אף שלא גמר לאכול. ובין גמר לאכול אף שלא ישן שוב אסור לאכול:

(ס"ק ג) וי"א כו' לפי מה שהוא אדם כו' וע' סי' תקפ"א סעיף ב' בהג"ה. ומשם קצת ראיה לדבריו דמי שדרכו לשתות אחר השינה אין צריך תנאי. דהא כ' שם דהמנהג לאכול בער"ה קודם אור היום. וא"צ להתנות והיינו משום דדרך העולם בכך א"צ תנאי. ה"ה אי דרכו בכך א"צ תנאי דה"ל כאלו התנה: