(ס"ק א) הבור והיינו שהוא בנין תחת כו' במשנה פ"ג דר"ה דקתני בור ודות פירש"י ורמב"ם והר"ע מקום מוקף מחיצות על הארץ וכן משנה ב' פ"ד דמס' ב"ב פי' הר"ע ג"כ שהוא על הארץ. ורשב"ם פי' שם בור חופרים בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. ודות חופרים בור בעפר תיחוח ובונין לו כותל אבנים עכ"ל וזהו כמ"ש מ"א. והתי"ט שם בב"ב כתב שמדברי הרמב"ם בחבורו פ' ך"ה מהלכות מכירה משמע דס"ל כפי' רשב"ם ע"ש ומ"א הוכיח מדכ' בש"ע בתוך הבור או מער' והוא ל' הרמב"ם ולא העתיקו גם דות אע"כ צ"ל דס"ל גם הכא דות פי' בנין תחת הקרקע היינו מערה. וכן צ"ל דס"ל להרא"ש שחולק על הש"ע לפי פרושו בגמ' דהעומדים חוץ לבור וודאי לא יצאו דוודאי רק קול הברה שמעו. אבל בעומדים תוך הבור אז יש חילוק אם קול הברה או קול שופר שמעו:

א"כ תיקשי לדידי' סיפא דמתני' וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנס' ושמע קול שופר כו' אם כיון לבו יצא. וא"א דדות היינו בנין ע"ג קרקע. א"כ מ"ש בה"כ מדות. דהא בדות ס"ל להרא"ש דהעומדים בחוץ לא יצאו. אע"כ צ"ל דגם הרא"ש מפרש דות תחת הארץ:

(ס"ק ב) חביות אפילו העומד בתוכו כו' דחבית הברתו גדולה דאפילו העומד בפנים שומע קול הבר' כ"ה בר"ן:

(ס"ק ג) יצא. מצויין בטעות וקאי על סעיף ב' אם התחיל כו' ועלה כו' יצא:

צריך שיוציא השופר תחלה. ואע"ג דהשופר בחוץ והשומע תוך הבור. מ"מ שומע קול שופר וכמ"ש ס"ק שאח"ז וע"ש:

(ס"ק ד) בתחלת כו' אפי' לא יצאו כו' וכ"כ הב"ח. דלא כהרב"י והט"ז הסכים עם הרב"י:

(ס"ק ה) וי"א כו' והראשון עיקר. לא ידעתי מאי חידש הא כן דרכו של הרב"י בכ"מ דדעה קמא שכתב סתם עיקר בעיניו: