Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 597
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב הב"ח כו' עמ"ש סי' תקפ"ג ר"ל שכתב שם בשם רד"א דאדרבה יש לאכול. דגים לסי' טוב ע"ש:
(ס"ק ג) המתענה כו' וקידש בביתו קידוש' רבה (היינו קידוש שחרי' וע"ל סי' רפ"ט למה נקרא קידושא רבה) כו' לפי שהוא דאורייתא. ר"ל דודאי הי' יכול להוצי' בני ביתו כשלא היו יודעים כמש"ל סי' רע"ג סעיף ד ע"ש אבל מ"מ מהיכי תיתי יצא לעצמו. לזה כתב לפי שהוא דאורייתא. וא"כ במה שקידש יצא ידי קידוש מן התורה אע"ג דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה והא לא אכל. מ"מ ס"ל הא דאין קידוש אלא ב"ס אינו אלא מדרבנן (וראיה דכ' מ"א סי' רע"א דמן התורה יצא במה שהזכירו בתפלה ע"ש) מה שא"כ אי היה הקידוש דרבנן לא הועיל לעצמו לצאת ידי קידוש דהא מדרבנן אין קידוש אלא במקום סעודה:
דאנן קי"ל שהוא דרבנן. שבסי' רפ"ט כתב דאפי' בשבת שקידוש לילה דאורייתא מכל מקום קידוש יום דרבנן. ובסי' רע"א כתב דבי"ט אפילו קידוש של לילה דרבנן. וגם בשבת אי כבר התפלל יצא מן התורה במה שהזכירו בתפלה ע"ש:
ומ"מ נ"ל כו' דבחלום לא התירו כו' מכל מקום נלענ"ד. לפי מש"ל סי' רפ"ח בשם י"א דאם ישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע דיתענה עד חצי הלילה. וה"ה הכא. ואם אירע לו כן ביום א' דר"ה לנוהגים לישן. לא ידענא מאי אידון ביה בשנים הבאים איך יתנהג:
(ס"ק ז) דמצוה כו' וצ"ל דס"ל כו' דאל"כ מי גרע משאר ר"ח דאסור להתענות בו. והא דלא קשיא ליה עמ"ש בס"ק ו' דאפילו חל בשבת. והא בשבת אסור להתענו' צ"ל כמ"ש הב"ח ליישב דעת הגאונים שאסרו להתענו' ביום א' דר"ה. והתירו להתענו' שבת שובה. הואיל והם ימי סליחה ורצון והרא"ש תמה שהקיל בשבת יותר מבר"ה. ותי' הב"ח דס"ל דוקא ר"ה דהוא בכלל חג דכתיב גבייהו שמח' אסור להתענו' מן התורה אבל שבת דלא כתיב גביה שמחה אע"ג דכתיב וקראת לשבת עונג. מ"מ מן התורה מותר להתענו' כה"ג דזהו עונג שלו. משא"כ שמחה לא מיקרי ע"ש באורך לכן הוקש' למ"א דוקא על ר"ח דלמ"ד ר"ח דאורייתא הוי מועד וחג וצריך שמחה. ועיין בר"ה דף י"ט היא קושית הרב"י על רי"ו בסי' תי"ח. דאמרי שם אע"ג דכל ימים טובים הכתובים במגילת תענית גם לפניהם ולאחריהם אסור בתענית משום חיזוק שלא יתענה בי"ט גופיה מ"מ בר"ח אע"ג שכתב במ"ת מותר להתענו' לאחריו. דר"ח דאורייתא וא"צ חיזוק וא"כ אפי' בטלה מגילת תענית מ"מ ר"ח אסור:
ובב"ח כו' שתי' דלאו דוקא מה שאמר הש"ס דאורייתא אלא ר"ל אסמכתא מפורשת מן התורה הוי כעין דאורייתא וא"צ חיזוק. ועיין במ"א ס"ס תק"ע שגם הוא הסכים שר"ח דרבנן:
(ס"ק ח) ביוה"כ כו' ונ"ל כו' קבלת תענית דל"ל נדר ממש. דא"כ לא היה צריך הרב"י לומר משום די"א שמצוה להתענות אלא ת"ל דקי"ל נדר חל על דבר מצוה וחל גם על שבת וי"ט וצריך התרה:
וכ"ש שנשבע ר"ל בנשבע כ"ש שצריך לסברת הרב"י כיון שי"א שמצוה להתענות. דשבועה אינה חלה ע"ד מצו' אם לא בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים: