כתב מ"א ואם כו' די בהשלכת קיסם. כמ"ש בי"ד סימן קי"ב סעיף ט' וכתב שם רמ"א דאפי' נפח ע"י מפוח או בפיו מהני. וכתב הפר"ח שם דאפי' הגחלים לוחשות והעצים דולקים מהני הניפוח דע"י הניפוח גורם תוס' חום וממהר אפיית הפת. ודע דביו"ד י"ת נוהגים איסור אפי' בפת פלטר גוי. ויזהרו כו' אא"כ מכר להם הקמח. וכ"כ בתשוב' מ"ב סי' א'. והטעם כיון דחיוב חלה בא בשעת גלגול העיסה ואז היתה עיסה של גוי והיתה פטורה מן החלה. ואפי' אח"ז מכרה לישראל מ"מ פטורה כיון דבשעת התחלת חיובה היתה פטורה. ואייתי ראיה ממשנה פ"ג דחלה והוא בי"ד סי' ש"ל סעיף ד' גוי שהיתה לו עיסה ונתגייר גלגלה קודם שנתגייר פטור כו'. וע' מ"ש ע"ז הש"ך ר"ס שלמ"ד בשם הדרישה המפורש בי"ד ס"ס קי"ב דהיינו אם נמצא פת ישראל עד ארבע מילין יש להמתין על פת ישראל:

דלא קבילו כו' יוחר משאר ימות השנה. ר"ל מי שאינו נזהר כל השנה וסמך על דעת המקילים ביו"ד לא קיבל עליו להזהר ביו"ד י"ת יותר ממי שנזהר כל השנה בפת גוי. וכתב הפר"ח שם וז"ל דוקא כשהתחיל לילך ומשם עד מקום חנייתו יש ד' מיל. אבל אם חנה עכשיו במקום א' אע"פ שממקום זה עד החניה ראשונה שיש פת ישראל יש ד' מיל. מכל מקום הרי עכשיו אינו הולך לשם וא"צ להמתין:

ושל"ה כו' עיין סימן ר"פ. אחד ששכר כו' נכון שיקבל תשובה מדאמר הקב"ה לדוד על ידך נהרג נוב עיר הכהנים. הרי דכה"ג שחשבו לו לדוד עון יע"ש.