(ס"ק א) חוזר לראש הפ' כו' חוזר לואהבת. ואם א"י כו' פשיטא חוזר לראש פי' דחוזר לראש הפ' שכ' בש"ע. ר"ל לואהבת וקור' לואהבת ראש הפ' ומיירי שיודע שקרא שמע בכוונ'. דל"ל דמסופ' אם קרא שמע וא"כ ראש הפ' הפי' כפשוטה דחוזר לשמע. דא"כ תיקשי כיון דנסתפ' אם אמר שמע א"כ אפי' אמר שמע ע"כ לא נתכוין בה דאי היה מתכוין בה לא היה אפשר שיפול בה ספק אי קראה. וכיון דלא נתכוין מאי אריא דנסתפ' אי אמר שמע אפי' אמר שמע כיון דלא נתכוין צריך לחזור ולומר שמע. וא"כ צריך לקרות כל הפ' כי היכי דלא ליהוי קורא למפרע וזה ראיה לדברי מ"א (בסי' ס"ג סק"ו) א"ו דמיירי שיודע שקרא שמע בכוונה ומסתפ' מואהבת ואילך וחוזר לראש הפ' ר"ל לואהבת:

וע' בלבוש. שכ' להיפוך דמן הסתם אמרינן דקר' בכוונה. והל"ח כ' דראייתו מן הרמב"ם והל"ח דחה ראייתו וסברתו והסכים לדברי הב"ח וע"ש:

(ס"ק ב) בוכתבתם וכו' בקמ"ץ תחת התי"ו. ועמ"ש הט"ז:

(ס"ק ג) דסירכ' כו' ומכ"ש במצא כו' ר"ל דהא אפילו בוכתבתם דא"ל דסירכ' נקט לו' למען ירבו אחר פסוק וכתבתם שבפ' ראשונה וא"כ א"ל שלא קרא עדיין רק פרשה א' אפ"ה אמרינן מסתמ' אמר כסדר גם פרשה שניה כ"ש בתיבה אחרת:

כ' הרמב"ם כו' וכתב הכ"מ פ"א מברכות כו' ליישב שלא יסתרו דברי הרמב"ם אהדדי מה שכתב בפ"א מברכו' עם מ"ש בפ"א מק"ש: