(ס"ק ג) חייב אך י"א שהב"ד כו' דתליא בשני תי' התו' שהביא הת"ה שהתו' הקשו דבסי' תרי"ו מבואר והוא משנה ערוכה דמחנכים הקטנים לשעות להתענות ביוה"כ ובעלמא אמרי' קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצוים להפרישו. ותי' לחד תי' דאין חיוב החינוך כ"א על האב ולא על האם ולא על הב"ד. ולכן אם אין האב כאן רשאי להאכילו חוץ לסכה עוד הביא תי' שני דיש חילוק בין מ"ע למצות לא תעשה ואפ"ת דל"ת חמיר מעשה. מ"מ אין שייך חינוך כ"א במצות עשה. ולכן באוכל נבלות דהוי ל"ת אין ב"ד צריכים להפרישו משא"כ חינוך עינוי ביוה"כ דהוא חינוך לקום ועשה. א"כ גם על הב"ד חל חיוב החינוך ולאשר תי' האחרון נראה לת"ה עיקר וכמו שדייק שם. ולכן כ' אעפ"י שאין האב כאן אין להקל כו':

עסי' תרי"ו ר"ל דמשם נובע דין זה כנ"ל:

ומ"מ משמע דאחר כו' ר"ל ניהו דזה במחלוקת שנויה בשני תי' התו' הנ"ל. היינו דוקא אם רואה שהקטן אוכל חוץ לסכה אי צריכים למחות בידו. או אפי' ליתן לקטן מאכל חוץ לסכה. והקטן ממילא יאכלנו חוץ לסכה. כה"ג למ"ד דאין מצות חינוך על הב"ד אפי' הקטן אוכלו חוץ לסכה לא איכפת לן. דהא עכ"פ. הוא נתן לו דבר היתר. דהא אפשר יאכלנו תוך הסכה. ומה שהקטן אכלו חוץ לסכה קטן אדעתיה דנפשיה עביד כ"כ מ"א לעיל סי' תרי"ו ע"ש. אבל אסור להאכילו בידים ממש חוץ לסכה. דהיינו. שיתן תוך פי הקטן. או אפי' יצוה לו לאכול חוץ לסכה זה לכ"ע אסור דה"ל כאלו מאכילו נבלה בידים דאסור:

(ס"ק ד) שמקיז דם דהא שמחה ר"ל דלא הוי חולה ומצטער. ומה"ט כתב ט"ז דוקא אם מקיז דם לשמור בריאותו ואינו מרגיש שום חולי אבל אי מרגיש בחולי ומה"ט מקיז פטור ע"ש:

ולפי טעם זה כו' ר"ל לטעם אחרון:

(ס"ק ה) מפני כו' פטור אף מאכילה כתב כן לאפוקי מדעת הר"פ שהביא א"ח הובא בהרב"י דס"ל דאינו פטור רק משינה אבל אכילה כיון דאינו אלא לפי שעה חייב:

(ס"ק ו) או בשינה. פי' במקום דליכא צנה. ר"ל דהא דברי רמ"א הם דברי מרדכי והא לעיל סי' תרל"ט סעיף ד' הביא בשם מרדכי דאין נזהרים לישן בסכה. א"כ למה תפסל הסכה כשאיננה ראוי לשינה. לזה כתב דהא טעמיה דמרדכי לעיל סי' תרל"ט דבמקומות הקרים מצטער בצנה אם ישן שם. וא"כ עכ"פ מיקרי ראוי לשינה דהיינו אם י"ל כרים וכסתות כמ"ש מ"א שם ס"ק זיי"ן. ולפי מ"ש רמ"א שם טעם אחר להקל בשינה ע"ש במ"א ס"ק ח:

(ס"ק ז) אינו כו' יכול להכניסם כו' וסיים שם בתשובה וז"ל דוקא גבי דידיה בעי תשבו כעין תדורו ולא לגבי ממוניה:

(ס"ק ח) לא כו' סכך כו' משום אהל. אבל על הסכך אפי' בחול אסור דדעת רוקח כדעת ר"ת המתיר ס"ס תרך"ט דאם פירס סדין תחת הסכך מפני הנשר שלא יפול לתוך המאכל. אלא ע"ג סכך אסור מפני מראית העין כמבואר שם. וס"ל להרוקח דוקא על הסכך שייך מראית העין דהעובר לפני הסכה יסבור שלא סככו בשום דבר אחר כ"א בסדין שהוא פסול משא"כ תחת סכך ליכא מראית עין. דהעובר בחוץ לא ידע כלל מפריסת הסדין והנכנס בה הלא יראה שמה שפירס אינו אלא תחת סכך כשר ואינו פרוס כ"ח להציל מפני הרוח. דהא כבר ראה בחוץ קודם שנכנס שהסכך כשר. ואין זה דומה למאי דקי"ל כל מה שאסרו חכמים מפני ע"ה אפי' בח"ח אסור. דשם יש לחוש שמא אעפ"כ יראנו אדם. או משום לא פלוג. משא"כ הכא דמבפנים ליכא מראית העין כלל כנ"ל. וא"כ תחת הסכך אין איסור כ"א משום אהל. לכן בחה"מ שרי:

דיש לסמוך כו ר"ל ניהו שהרוקח כתב כן בפשיטות משום דהרוקח פסק כהמתירים בס"ס תרך"ט כנ"ל אבל לדידן שהובא לעיל ס"ס תרך"ט שני דעות בזה אי פסול כה"ג משום סכך פסול. א"כ ס"ד דאסור על הסכך קמ"ל מ"א דכה"ג משום אונס הרוח יש לסמוך על המתירים:

כיון דליכא חלל. דע"כ לא אסר הרוקח משום אוהל כ"א תחת הסכך דאז אורחא דמלתא שאינו עולה עד למעלה לפרוס תחת הסכך ממש אלא פירסו למעלה מקומת איש ומן הסתם יש חלל בין הסכך והסדין (ואע"ג דא"צ לאויר והחלל שביניהם. מ"מ הא העלה הט"ז לעיל סי' שט"ו דהיכי דאיכא ד' מחיצות אפי' א"צ לאויר מ"מ אסור ע"ש) משא"כ כשפירסו על הסכך אורחא דמלתא שפרסו על הסכך ממש דכה"ג קל יותר לעשות ולפורסו. וליכא אויר כלל:

וכ"ה בגמרא בהדיא ד' ך"ז ע"ב ר"ל דמ"א ס"ל דפורס ע"ג הסכך הוי תוס' אהל. וכ"מ שם בגמרא דכה"ג מיקרי תוס' אהל. ולר"א דס"ל תוס' אהל אסור ה"ה דהכא אסור ולרבנן דס"ל תוס' אהל מותר ה"ה דהכא שרי. אולם בסדין מבואר שם דאפי' לר"א יש סברא להתיר ע"ש:

(ס"ק ט) דצריך כו' ולראשו ורובו בעי' עכ"פ י"ט פחות חומש דקומת איש היא ג' אמות שהן ח"י טפחים ולפי מאי דס"ד דמ"א הוא עם הראש יצא מהן טפח לצורך הראש נשאר לגוף י"ז טפחים א"כ לראשו ורובו בעי' ט' ומחצה. ועוד מעט יותר ולכן נקט י' טפחיס שהוא מספר שלם. שהוא י"ט פחות חומש ע"פ הכלל כל אמתה בריבוע אמתה ותרי חומשא באלכסונ'. א"כ יש באלכסון נוסף על ז' טפחים י"ד חומשין והם ג' טפחים פחות חומש. ובצירוף ז' הטפחים הם ט' טפחים וד' חומשין:

ורגליו חוץ לסכה. אע"ג דתחלת האלכסון בקרן זויות וכן הסוף הוא קצר מאד (וכל כמה שאין במשך האלכסון חצי טפח אין ברחבו טפח) וא"א שיניח שם ראשו אפי' קצתו. וכן בסוף קצת גופו. מ"מ קצת יוכל לכפוף את עצמו ואין זה מצטער דכן דרך בני אדם לישן תוך מטתו במקום מירווח קצת כפוף. אבל עיינתי בת"ה גופיה לא כתב כלשון שהביא מ"א בשמו אלא כסוף דברי מ"א. ר"ל דוקא ר' יוסף כו' מדהוצרך רש"י להביא ראיה לדברי ר"י שאמר דאנינ' דעתאי. אע"כ שלא הביא ראיה כי אם שהיה ידוע לכל:

משמע מזה כו' ר"ל מדאמרינן דף כ"ו רב שרי לרב אחא לישן בכילה בסוכה משום בקי דהיינו זבובים) ולא א"ל סתם דמותר לישן חוץ לסכה משום בקי וכדאמר לעיל רבא שרי לר"א לישן חוץ לסוכה משום סרחון הקרקע. א"ו כה"ג דאפשר להנצל מן הצער כשישן תחת הכילה. עדיף טפי מלישן חוץ לסכה:

דאיכא מ"ד כו' דהיינו בדף י"א ע"א ס"ל לרבה בריה דר"ה כרבי יהודה דס"ל ר"פ הישן תחת המטה בסכה יצא:

ודע דלפי מ"ש מ"א לולי דמסתפינא לו' דבר חדש הייתי אומר אע"ג שכתב מ"א בסי' תרכ"ז ס"ק ב' בשם אגודה שכתב בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמורים אפילו הן פחות מד' טפחים. מפני שהן דירת קבע עכ"ל וכ"ה בתוס סכה דף ב' ע"א ד"ה כי עביד כו' וכתבו הטעם ניהו דבדפנות לא איכפת לן אי עביד להו קבע מ"מ הסכך בעינן דוקא שיהיה עראי ע"ש:

אולם בהג"מי פ"ה מהל' סכה כ' וז"ל מעשה שסיכך ה"ר שמעון גיסו של ר"ת בנסרים שאין בהם ד' טפחים ועשה סכה יפה מאוד כעין כיפה ותקועה במסמורים ופסלה ר"ת משום דמצלת מן הגשמים. אבל השכיבן זה אצל זה כשרה דאינה מצלת מפני הגשמים עכ"ל. הרי דהר"ש הכשירה וגם ר"ת שפסלה לא מפני המסמורים אלא מפני שמגין מפני הגשמים ובזה מבואר המחלוקת כשהסכך עשויה עד שמגין מן הגשמים ר"ס תרל"א. ולכמה דעות היא כשרה. ולפ"ז כשהגשמים יורדים וסוגרים דלתות הגג שקורין שלא"ק מ"מ עדיף טפי לישן או לאכול תוך הסכה אע"ג דהדלתות סגורים מלישן או לאכול חוץ לסוכה. דתחת הדלתות לכמה פוסקים יוצאים מן הדין. והוא נידון דכילה שכתב מ"א פה. ואע"ג שכתב מ"א ס"ס תרכ"ז וז"ל שלא ישב דסד"א כיון שהגביהן וחזר והניחן ה"ל כמפקפק נסרים והן עצמן לתכשרי קמ"ל דזה לא מיקרי מעשה דלא נתכוין להניחם לשם צל עכ"ל מ"א. והא היכי דלא הניחן לשם צל לכ"ע פסול. ועסי' תרל"ה. מ"מ י"ל דבעת שיסגור הדלתות יתכוין בסגירה לשם צל. וגם בלבוש ס"ס תרכ"ו כתב דאותן הדלתות מתחלתן נעשו לשם צל. אלא פסולין משום שאין הגשמים יכולים לירד לתוך הסכה ע"ש:

ואם כן אף על גב דיש שני טעמים לפוסלו כה"ג. חדא כמ"ש האגודה בשם התוס' דהסכך בעינן שיהיה עראי. וטעם שני כמ"ש ר"ת והלבוש דאין הגשמים יכולים לירד לתוכו מ"מ לכל טעם יש דעה א' דמכשיר כה"ג כנ"ל אם כן עדיף טפי תחת הדלתות מלישב חוץ לסכה לגמרי כנלע"ד:

(ס"ק י) אבל כי' דחפץ כו' ר"ל הא כתב רמ"א דאין המצטער פטור אלא אם ינצל מן הצער בצאתו. ואם כן באבל דלא ינצל מן הצער אפי' יצא מן הסכה פשיטא דחייב:

ומיירי שמצער בישיבתו כו' דאל"כ אם לא ינצל מן הצער בצאתו חייב:

(ס"ק יא) חתן כו' דקי"ל כרבא דאמר ה"ט משום שהחתן בוש לשחק כו לאפוקי מטעמיה דאביי דאמר משום ייחוד. דבסכה לא שכיחי אינשי ויש לחוש פן יצטרך החתן לצאת ויתייחד אדם עם הכלה. ולפ"ז אפי' לדידן דאיכא ד' מחיצות פטור אבל קיימא לן כרבא במקום אביי:

מחייבים בכל ענין דפוסקים כר' זירא דאמרינן התם שעשה מעשה בעצמו ונשא תוך הסכה. וס"ל דרבי זירא ס"ל דמצד הדין חייב. ופוסקים אחרים ס"ל דר' זירא עשה כן מצד חומרא:

ומיירי שנשא ערב הרגל דאין נושאים נשים ברגל. אבל בערב רגל שרי כדלעיל סי' תקמ"ז:

(ס"ק יג) חייבים כו' פי' אע"ג שצר כו' ר"ל דטעם שהחתן בוש לשחק כו' ע"כ לא שייך במילה. לכן כתב טעם אחר דאיכא צער היכי דאיכא רוב עם וצר להם המקום:

(ס"ק יד) שלוחי כו' אפי' הולכים ביום כו' דאי הולכים גם בלילה ת"ל אפילו אין עוסקים במצוה פטורים כמ"ש סעיף ה':

(ס"ק טו) וחייבים כו' משמע דצריך כו' ומדלא כתבו שהגיע ולן במקום שיש סכה. אלמא כל שהוא מקום ישוב אפי' אין שם סכה צריך לעשות לו סכה:

וכ"מ בא"ח כו' עכ"ל בב"י. ויש בזה תוס' דברים על מה שהעתיק רמ"א דבריו בהגה. במה שהתחיל וכיון דהולכים ביום חייבים בלילה כו' דתלה זה בזה:

אע"פ שי"ל כו' הוא פי' על מ"ש א"ח אף על פי שיש מקום לבע"ד כו'. ואם הוא בשדה כו' דף מ"ז דבעי להוכיח דבשמיני יתבי' בסכה ואין מברכים על הסכה. דרב הונא ב"ב וכל גדולי הדור עבדי הכי בשמיני. ופריך דלמא מה"ט לא ברכו דס"ל כמ"ד דדי שיברך ביום ראשון. ומשני דגמירי דמאפר קאתי. פירש"י מקום מרעה בהמתן ולא ישבו כלל בסכה:

(ס"ק טז) שומרי כו' ולכן לא פריך כו' כדפריך על שומרי גנות ופרדסים א"ו דהולכים תדיר וא"א להם:

רב הונא כו' והיה צמא כו' הביא הענין לאשמועינן דאם ירצה לעשות כן אין בו משום יוהר' ולא נקרא הדיוט:

(ס"ק יח) והעושים כו' צ"ל בסכה. ר"ל צריך לעשות סכה בחצר ואפי' גם הגוי דר בחצר. מ"מ ליכא חשש ניסוך ושרי לישב תוך הסכה ע"ש בי"ד: