מ"א ואם הית' כו' כמ"ש סי' תרס"א ב"ח. ר"ל דהב"ח כתב כן לדידן לפי מאי שפסק הרב"י לקמן סי' תרס"א דדוקא בליל א' דהזמן קאי גם על עשיית הסכ'. ולכן מברך תחלה ברכת הסכ' ואחר כך ברכת הזמן. כדי שיחזור ברכת הזמן על שתיהן דהיינו על עשיית הסכ' ועל הרגל משא"כ בליל ב' דאינו צריך לברכת הזמן כ"א משום הרגל. דמשום עשיית הסכ' נפיק בזמן דאתמול אפי' תימא שהראשון הי' חול וכמ"ש לעיל סי' תרמ"א לכן יש להסמיך ברכת הזמן לקידוש דעלה קאי ואח"כ ברכת הסכ'. ולכן אם הית' הסכ' עשויה דאין צריך זמן משום עשיית הסכ' כ"א משום רגל. א"כ ליל א' יש לה דין ליל שני ויש להסמיך מיד ברכת הזמן אחר קידוש ואח"כ ברכת הסכ'. אבל הב"ח גופיה פסק לקמן בסי' תרס"א דגם בליל ב' יאמר תחל' ברכת סכה ואח"כ זמן ע"ש ואולי יש לחלק דבעשייה מוד' הב"ח וק"ל אך אין לשון הב"ח משמע כן:

(ס"ק ב) אחר כו' כדי שיתחיל כו' כדי שיהי' הוכח' שהוא מברך בעבור הסעוד' עד כאן לשון הרב"י: