(ס"ק א) אסור כו' דהא ב"ה גופיה כו' משום ספק יום שעבר ר"ל דהא טעם מאי דאמרי' מיגו דאתקצאי לב"ה איתקצאי לכולי יומא הוא משום דאתקצאי לב"ה דהוא תחלת היום אתקצי לכל היום משא"כ הכא דלא אתקצי לב"ה אלא משום ספק יום שעבר ר"ל שמא עדיין הוא שביעי אבל אם היינו יודעים שב"ה כבר לילה היא והוא ש"ע. לא היה אסור ב"ה. א"כ בתחלת יום ש"ע לא אתקצי. ואיסורו ב"ה לא היה אלא משום שמא עדין שביעי הוא. והא דסכה גם בשמיני אסורה משום מיגו דאתקצאי לב"ה. אע"ג דב"ה גופיה לא אסור אלא משום שמא עדיין שביעי הוא הרי דאמרינן מיגו כו' משום ספק יום שעבר. תי' התוס' והרא"ש הובא במ"א סי' תרס"ז שאני סכה דאלו אתרמי ליה סעודה ב"ה של שמיני צריך לאכול בסכה אע"ג דגם חיוב אכילה בסכה ב"ה הוא משום ספק יום שעבר. עכ"פ צריך לאכול בסכה יהיה מאיזה טעם שיהיה לכן אתקצאי לכולי יומא משא"כ אתרוג אי לא נטלו עד ב"ה א"צ ליטלו כמ"ש ר"ס תרנ"ב ולא הוי מוקצה אלא מספק יום שעבר לא הוי מוקצה לכולי יומא:

ומה שנאסר בח"ל אף ביום ח'. אע"ג דאין נוטלים לולב בח' ולא הוי מוקצה למצותו וע"כ הטעם משום דאתקצאי לב"ה והא ב"ה הוי מוקצה משום ספק יום שעבר תי' התוס' בסכה דף י' עמוד ב' דגזרינן אתרוג אטו סכה דמוקצה מן הדין דהא בח"ל צריכים לישב בסכה וכעין זה כתב הר"ן וז"ל דאתי למימר ודאי ח' הוא וליכא ספק כלל ולא ישמע לנו לישב בסכה עכ"ל והרא"ש כתב תי' אחר הובא בב"י:

ודע שכתב ט"ז בסעיף קטן א' וז"ל נראה פשוט שאפי' ביום א' קודם שנטלו למיפק בו יש בו איסור מוקצה ול"ד למ"ש ב"י בס"ס זה בשם הג"א עבדי' להושענא ולא אגדיה למיפק ביה שרי בהנאה דהזמנה לאו מלתא דשם כ"ז שלא עביד האגודה לא אקצי דעתיה כו' עכ"ל מאי דפשיטא ליה נראה דעת הרב"י להיפך ניהו דבהג"א כתב הלשון כמו שהעתיק הט"ז אבל הרב"י ע"כ ס"ל דמ"ש כ"ז שלא עביד האגודה לאו דוקא דהא כתב בש"ע לעיל סימן תרנ"ג סעיף ב' וז"ל עביד להושענא ולא אגבהה למיפק ביה שריא בהנאה עכ"ל. הרי דאפי' אגדו אלא שעדיין לא יצא בו מיקרי הזמנה בעלמא ושריא:

(ס"ק ב) באחד בשבת כו' ולא אסרינן ליה מטעם הכנה וזה באמת טעם הי"א דומיא דאמרינן במס' ביצה דף ד' ע"א שבת וי"ט הסמוכים זה לזה ביצה שנולדה בשבת אסורה בי"ט שאחריו. כיון דבשבת אסור א"כ שבת לא לעצמו הכין אם יהיה מותר בי"ט שאחריו כמצא מה שנולד בשבת הוי הכנה לי"ט וה"ה הכא כיון דבשבת אסור אם מותר בי"ט הרי שבת הכין לי"ט דהא בשבת אסור:

כיון שכבר היה בעולם כו' ר"ל דוקא ביצה שלא היה בעולם ונעשה בו מעשה שנולד בשבת זהו מיקרי הכנה משא"כ הכא שלא נעשה בו מעשה לא בידי אדם ולא בידי שמים אלא הדבר בא ממילא ע"י הזמן לא מיקרי הכנה:

(ס"ק ג) למחר כו' לפי מש"ל א"צ אלא למ"ד אוכל' לאלתר ר"ל אבל לדידן דקי ל דוקא למחר מותר אבל באותו יום אע"פ שכבר יצא מ"מ אסור א"צ לתירוץ הר"ן דה"ל כאלו התנה דבסכה דף מ"ו ע"ב פליגי בהפריש ז' אתרוגים לז' ימים רב ס"ל כל א' יוצא בו ואוכל' לאלתר אחר שיצא בו. ורב אסי ס"ל דוקא למחר מותר אבל לא ביומו וקי"ל כר"א וכמ"ש פה בש"ע:

והר"ן בריש ביצה אחר שכתב דמוקצה לב"ה משום ספק יום שעבר לא אמרינן הקשה מהא דתניא עטרה לסכה בסדינין כו' אסורים עד מוצאי י"ט אחרון של חג והא ביום אחרון דהיינו ביום ח' אינו אסור אלא משום דאתקצאי לב"ה. וב"ה אסורו משום ספק יום שעבר. ותי' מוקצה למצותו חמיר ואמרינן מיגו דאתקצי אפי' משום ספק יום שעבר. וע"ז הקשו אדרבא הוקצה למצותו מצינו דקיל משאר מוקצה דהא אמרינן הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כ"א יוצא בה ואוכלה לאלתר אף ע"ג דאתקצאי ב"ה משום יום הבא אפ"ה מותר. ותי' דהוי כאלו התנה בפי' כו'. וניהו דהר"ן הקשה קושייתו אליביה דרב ה"ה דהמ"ל גם לר"א דס"ל אוכלה למחר. ואע"ג דב"ה הי' מוקצה. מחמת ספק יום שעבר ולדעת הר"ן בהוקצה למצותו אמרינן מוקצה אפי' מחמת ספק יום שעבר:

וגם לר"א צ"ל כתי' הר"ן דהוי כאלו התנה שאינו מקצה אלא ליומו. אלא דהר"ן הקשה מרב דס"ל דאוכלה לאלתר דהקושיא יותר חזקה דלרב במוקצה למצותו אפי' מוקצה משום יום הבא לא אמרינן ומברייתא דסככה כו' ועטרה כו' דאסור עד מוצאי י"ט האחרון מוכח דאפי' מוקצה מ' יום שעבר אמרינן גבי מוקצה למצותו. וע"ז כתב מ"א דזה דוקא לדעת הר"ן דס"ל במוקצה מ' מצוה אמרינן מוקצה אפי' מ' יום שעבר קשה גם לר"א וצ"ל ג"כ דה"ל כאלו התנה כו' אבל לפמ"ש מ"א בס"ק א' דאפי' מוקצה מ' מצוה לא אמרינן מוקצה מ' יום שעבר והאי דסככה כו' ועטרה כו' מבואר לעיל הטעם דאסור עד מוצאי י"ט אחרון. וכמ"ש מ"א ר"ס תרס"ז א"כ לר"א דקי"ל כוותיה דאסור אתרוג ביומו עד למחר לא ק"מ וא"צ לתי' הר"ן אלא לרב דס"ל אוכלה לאלתר אע"ג דאתקצאי ב"ה משום יום הבא לדידיה צ"ל כתי' הר"ן וכיון דקי"ל כר"א א"צ לתי' הר"ן: