(בס"ק א) גם בח'. דאלו מתרמי סעודת' כו' בא ליישב אע"ג דקי"ל אמרינן מיגו דאתקצי ב"ר משום ספק יום שעבר וכמ"ש לעיל ר"ס תרס"ה ע"ז כתב דהכא גרע דגם ב"ה צריך לעשות בה מעשה דהיינו אם אתרמי ליה סעודה ב"ה צריך לאכול בה חמיר טפי כ"כ התוס' והרא"ש:

וצ"ע בסי' תרל"ח. ר"ל דגם על הנוי חל האיסור:

ולענין נוי דפנות ע"ש ברמ"א ובמ"א ס"ק ט':

(ס"ק ב) נוהגים כו' וצ"ע דבסי' תרס"ה כו' סתם כו' לשון סתם שכתב מ"א הוא לאו דוקא. אלא בסי' תרס"ה כתב הרב"י תחלה דעת המתירים. ואח"ז כתב ויש אוסרים ונודע דרכו של הרב"י בש"ע שדעתו בכ"מ דעה א' עיקר (אם לא שכתב גם דעה קמייתא בלשון י"א אז שני הדעות שקולים בעיניו) וא"כ דעת הרב"י שעיקר כהמתירין וכאן היפך הסדר וכ' תחלה נוהגין שלא להסתפק ואח"ז כ' ויש מתירין משמע שעיקר בעיניו לאסור:

ואפשר כו' שהרי גם התוס' תמהו על המנהג כו' ר"ל דעת הנוהגים לאסור שכ' פה בש"ע הם דברי התוס' ביצה דף ל' ע"ב וכתבו טעם המנהג משום הכנה. והתוספות גופייהו במס' סכה דף י' ע"ב תמהו על מנהג הנ"ל. וז"ל והיכי דמיקלעי שבת במוצאי י"ט של חג נוהגים איסור להסתפק מנוי סכה עד מוצאי שבת. ולכאורה שרי דמאיזה טעם נאסר כו' ואי משום הכנה מאי הכנ' יש כאן עכ"ל התוס' הרי דאע"ג דהתו' במס' סכה תמהו על המנהג ואעפ"כ במס' ביצה הביאו המנהג וכ' הטעם משום הכנ' אע"ג דנראה להם דאין בזה משום הכנה אעפ"כ אין לסתור המנהג וקושייתם באמת צריך יישוב כן דעת התו' וכן דעת ש"ע: