(ס"ק א) בע"ש כו'. ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג כו'. אבל באיש ליכא מנהגא כמ"ש מ"א לעיל סי' רס"ג ס"ק ח"י לכן בדיעבד מודה להלבוש. דלא כמ"ש הט"ז פה דגם באיש אם הדליק נר שבת אסור להדליק נ"ח. עמ"ש ס"ס תרע"ו בשם הב"ח דאפי' אדם שכבר הדליק נ"ח יכול להדליק ולברך לאשה. ועיין שם אם צריכה לעמוד אצלו:

(ס"ק ב) בעוד כו'. נ"ל דוקא אחר פלג המנחה. ונלע"ד דמ"מ צריך ליתן שמן כדי שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. דמה שדול' קודם צ"ה ניהו דהוי הכשר מצוה ורשאי לברך. הואיל וא"א בענין אחר. מכל מקום ידי מצוה לא יצא במה שדולק קודם צ"ה דלא כמו שראיתי בס' ח"מ שכתב במסקנת דבריו וז"ל עכ"פ יש לנהוג לאחר ההדלקה כל מה דאפשר וליתן שמן ג"כ שתדלק עד אחר סוף השקיעה עכ"פ דהיינו צאת הכוכבים ואז יוצא ידי כלם עכ"ל. ולבבי לא כן ידמה אלא לא יצא לכ"ע כ"א לדעת הקובץ שהובא בד"מ סי' תרע"ב שכ' שבזמן הזה אפי' בחול א"צ ליתן שמן כשיעור חצי שעה ע"ש. אבל לדידן דגם בזה"ז מצריכים שיעור ה"ה בע"ש דלא עדיף ממי שהוא טרוד בחול מותר להדליק מפלג המנחה ואילך. ומ"מ צ"ל בה שמן כשיעור שתדלק חצי שעה אחר צ"ה כמ"ש לעיל סי' תרע"ב: