(ס"ק ב) וי"א כו' דעיקר כו' ביום. וע"ל ר"ס תרפ"ז. והטעם דילפי' דצריכה לקרותה ביום ובלילה מדכתיב במזמור אלי אלי למה עזבתני כו' שאמרה אסתר אקרא יומם ולא תענ' ולילה ולא דומיה לי לפי שהצרה היתה ביום ובלילה. לכן בעינן פרסום הנס בין ביום ובין בלילה וכיון דהוזכר בקרא יומם תחלה לכן היום עיקר:

אם נשתתק כו' סי' רפ"ד. ונ"ל הטעם כמ"ש הרב"י לדעת הרמב"ם בסי' ק"מ וכתבתיו שם בסי' ק"מ ע"ש:

אבל א"צ לברך כו' בשביל כו' ר"ל דל"ד להפטרה די"א דצריך לברך דשאני הפטרה דלא בירך להוציא הקהל כ"א להוציא א"ע בברכתו שיברך על ההפטרה שיקרא ולכן כשנשתתק ועומד אחר לו' ההפטרה ואותו אחר כיון דלא יצא בברכו' הראשון לכן י"א דצריך לברך משא"כ במגלה ושופר שהשומע הברכה גם הוא צריך לברך על שמיע' המגלה וקול שופר אלא שהמברך על המגלה ושופר מוציא בברכתו כל הקהל ושומע קי"ל ה"ה כעונה א"כ כשנשתתק הקורא ועומד אחר לקרות א"צ לברך דהא יצא בברכת הראשון וה"ל כאלו כבר בירך הוא:

וכ"מ במרדכי שכתב בשם רבינו יואל דהקורא בתורה בצבור וסח באמצע קריאתו צריך לחזור ולברך דכיון דסח הוי היסח הדעת וכיון שהסיח דעתו צ"ל ולברך. ואייתי ראיה מדאי' בירושלמי הקורא בתורה ונשתתק ועומד אחר צריך לברך וע"כ אין הטעם משום דהוא לא בירך עדין דהא יצא בברכות הראשון כדאי' גבי מגלה בתוס' שר"מ בירך על המגלה ואחר קרא. אע"כ בנשתתק הטעם דה"ל היסח הדעת. א"כ ה"ה כששח באמצע קריאה. ורבינו אפרים חלק עליו דהיסח הדעת אינו מזיק ומה"ט כששח א"צ לברך והא דבנשתתק הקורא בתורה ועומד אחר תחתיו צריך לברך. היינו משום שעדין לא בירך כי לא יצא בברכת הראשון. ולא דמי למגלה שר"מ בירך ואחר קרא. דשאני מגלה דבירך בשביל כל הקהל עכת"ד. א"כ ה"ה בנשתת' במגלה אין העומד תחתיו צריך לברך:

(ס"ק ג) לא כו' שכ"א פיוטים. ר"ל ואשר הניא אינו כ"א פיוט:

(ס"ק ד) אין לשוח. והקורא כו' ר"ל בשלמא השומע אסור לסוח. דבשעה שסח אינו שומע קריאת הקורא. אבל הקורא כו' כמו בק"ש בסי' ס"ו דיש חילוק בין אמצע הפרק ובין פרק לפרק. אלא שסיים שם בש"ג וז"ל וצ"ע מה נקרא בין פרק לפרק גבי מגלה מאחר שצריך לקרות כלה ביח' כאגרת עכ"ל אמנם בל"ח פ' היה קורא סעיף ך' כ' כיון שיש בה פרשיות אעפ"י שהן פ' סתומות מ"מ פרקים נקראו עכת"ד וע"ש:

(ס"ק ה) אעפ"י כו' ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב. ר"ל דשם מסיק מ"א דאם השומע יכול לברך בעצמו עדיף טפי להוציא נפשי' מפלוגתא. ועמ"ש שם בע"ה:

(ס"ק ו) מפלג כו' כמ"ש סי' רצ"ד דאם י"ל אונס יכול להתפלל של מוצאי שבת בשבת מפלג המנחה ואילך. ולכן אעפ"י שכ' מ"א בס"ק ז' שקודם קריאת המגלה צריך להתפלל ערבית. אעפ"כ גם בשבת אם י"ל אונס יכול להתפלל מבע"י ערבית מפלג המנחה ואילך ולקרות המגלה. אך י"ל דאין קורין המגלה בשבת משום שמא יעבירנו. וכיון דמבואר לעיל סי' רצ"ג שאף שהתפלל מבע"י וגם הבדיל אעפ"כ אסור במלאכ' עד הלילה. א"כ אכתי איכא גזרה שמא יעבירנו:

(ס"ק ז) מפלג כו' וכ' שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כו' והפר"ח קרא תגר על דין זה וכן מ"ש בש"ע להקל לקרות מבע"י. והעלה בפר"ח בב' מקומות דזמנה דוקא בצאת הכוכבים והקורא קודם לכן לא יצא: