(ס"ק א) כיון כו' שאסור לזוז ממקומו כו' ועמ"ש ס"ס צ' ולפי דברי מ"א שם ע"כ מ"ש כאן שאסור לזוז ממקומו הוא לאו דוקא דאין זה עיקר הטעם דעל מ"ש לקמן ס"ס צ' הי' עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת ישתוק עד שיביאו מים להטיל על מי רגלים או יהלך לפניו ד"א כו' וכ' מ"א וז"ל ול"ד למ"ש סי' ע"ח דא"צ להפסיק דהתם יהיה הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים אבל הכא שתיקה ל"מ הפסק וכן ההליכה ממקומו ל"מ הפסק כ"כ עכ"ל. הרי דההליכ' אינו הפסק כ"כ ואין הטעם כאן משום שצריך לזוז ממקומו אלא משום שצריך לפשוט בגדיו כו' וע"כ ר"ל שאסור לזוז כו' לפשוט בגדיו כו' דסתמ' דמלת' אין הבגדים מוכנים אצלו ללבשן וההפסק הוא משום הפשיטה והלבישה:

(ס"ק ב) או כו' וכ"מ בש"ע מוגה כו' דלגי' שלפנינו משמע דלקמן סי' פ"ב מבואר שיעור אחר מהבלעתן ואינו מבואר שם כ"א שיעור שיבלעו בקרקע. פסק רמ"א בנידון הנ"ל שאם עומד בתפלה והשתין תינוק שטוב יותר לילך ולהרחיק ד"א מלהמתין עד שיביאו מים להטיל לתוכן:

אצ"ל כמ"ש ר"ס ס"ה. אע"ג דגם בסי' זה מבואר כן מ"מ רמז על ר"ס ס"ה דשם מקור הדין:

יהיה ספק אם יחזור. ויהיה מעוות שאינו יוכל לתקן דספק לא יהיה רשאי לחזור. משא"כ בתפלה דאליבי דכ"ע צריך לחזור וא"כ יחזור ויהיה הדבר מתוקן:

דהוי כקורא בתורה. ולא יאמר ברכת של ק"ש. כ' רמ"א כו' העליונים יהיו נקיים ועי"ז יהיו המי רגלים מכוסים וכמ"ש פה בש"ע:

ועבסי' ע' ר"ל דשם כ' מי שברי לו שיצטרך להפיח תוך ק"ש ותפלה מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ויתפלל מנחה שתים. וה"ה הכא כיון שיודע שיצטרך לטפטף תוך התפלה ה"ל לאוסרו שלא יתחיל. לזה כתב רמ"א שם דהא גם בסי' פ' לא כ' דאסור להתפלל אלא כ' לשון מוטב שיעבור כו' והיינו דוקא בסי' פ' דאית ליה תקנתא להשלים במנחה משא"כ הכא דאין לו תקנה דלעולם לא יוכל להתפלל לכך לא חיישינן להאי מוטב כו'. ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה ס"ק ו' בשם הרא"ש ז"ל: