הלכה כר' שמעון בכל מוקצה דשרי מוקצה מיאוס ובמוקצה מחמת איסור (נר) [בר] מנר שהדליקו באותה שבת דדחייה בידים. פ' בתרא חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין שמיוחד לשחיטה וסכינא דאושכפי. פ' כל הכלים: דג מלוח מותר לטלטל אפי' (לאביש לו) [לא בישלו]. אבל בשר אפי' תפל וחי מותר (פי') [פרק] מפנין מטלטלין עצמות מעל השלחן אם ראויין לכלב או לבהמה אחרת. מעות שעל הכר ינער הכר ויפלו מאיליהן. והני מילי בשכח. אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. (ופירות) [ופירוש] שמניח היינו שמניח שם דבר האסור כדי (לשתות) [לשהות] שם כל שבת כולה. אבל נתנו שם במזיד מערב שבת כדי לנוטלן למחר מותר לנער. כמו שכח. כדתנן טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן למחר נוטל הכיסוי והן נופלות: נוטל אדם בנו והאבן בידו. ואם דינר בידו אסור. דילמא נפלה ליה לתינוק ואתי אבוה לאיתויי: