קנח. ולאחר סעודה נהגו לומ' זמירות.

יקר יום שבת תגדיל. בברית שלום וחיים. וקדשתו ויהי מבדיל. בין ישראל לגוים: האומרים אך דבר לשון. לדמות ימיהם ליום קדשי. חגיהם מקדם ליום ראשון. עֲרב מאחור ליום ששי. תעתוע קדר ודישון. איך בעלי האמת ישיא. ידמו עִידִּים לַעֲדָיִים והמתים אל החיים: וקדשתו: ומה לשכיניי המבקשים לעלות לכסא ממלאכה. מנוחה אלהים ואנשים. ושם צוה את הברכה. תחילה. למקראי קדשים. מימי בראשית נמשכה. פרי מצוותו עץ חיים. בצילו נחיה בגוים: וקדשתו: דגולה לשמך מכהנת. ושמך בידה למשענת. היתה בחיקך מקוננת. ועל שלחנך מרננת. שביעה במן מעודנת. ועוד הותירה צנצנת. מודעת זאת באיים. ויצא לה שם בגוים: וקדשתו: הוסף (על) [אל] ידך שנית. לחדש (מלאכה קדמוניות) [מלוכה קדמונית] להולכת קדורנית. פזורה שמאלית וימנית. (ותטש) [ותבוש] ערבית ויוונית. והשב כהונה אהרונית. ותוקדש במחנה הלויים. שמך המחולל בגוים. וקדשתו: אחרת: