קנט. כל מקדש שביעי כראוי לו. כל שומר שבת מחללו. שכרו הרבה מאד על פי פעלו. איש על מחנהו ואיש על דגלו: אוהבי י'י המחכים לבניין אריאל. ביום שבת שישו כמקבלי מתן דת נחליאל: גם שאו ידכם קודש ואמרו לאל. ברוך י"י אשר נתן מנוחה לעמו ישר': דורשי י"י זרע אברהם אוהבו. המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא. ושמחים לשמרו ולערוב מערבו. זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו: זכרו תורת משה עבדי כמצות שבת גרוסה. חרותה ביום שביעי ככלה בין שתי ריעותיה משובצה: טהורים יירשוה ויקדשוה כמאמר אשר עשה. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. יום זה קדוש הוא מבואו ועד צאתו. כל ישר' כבדוהו כמשפט המלך ודתו: לנוח בו ולשמוח בתענוג שבת אכול ושתוה. כל עדת ישר' יעשו אותו: משוך חסדך ליודעך. אל קנוא ונוקם. נוטרי יום שביעי בזכור ושמור להקם: שמחים בביניין שלם. ואור פניך תבהיקם. ירוויון מדשן ביתך. ונחל עדניך תשקם. עזור שובתים בשביעי. בחריש ובקציר לעולמים. פוסעים בו פסיעה קטנה. וסועדים בו לברך שלש פעמים: צדקתם תזהיר כאור שבעת הימים. י"י אלהי ישראל הבה תמים: קדשם במצותיך יטהרם כעצם השמים לטוהר. רוחך (תנחומו כבבהמה) [תנחמו כבהמה] תרד בבקעה מן ההר: שבטיהם תשכנם בנחלת הסהר. כנחלים נטיו. וכגנות עלי נהר: אחרת: