תמא. אראה לפני. אלהים ברנני. ולבי לו אפנה. ואעיד נאמני. ואענה לו מענה. שירים בהמוניי. ועבדיו הנה. ברכו את ה': מילתי פצתה. להגיד מישרים. ולשוני עיוותה. נצפנה בחורים. ומעט קט נטתה. לקחת אמרים. לכו נא הגברים. ועבדו את ה': ועבדיו שיתו לב אישים. וסוד אל תביעו. ושאלו מישישים. אם לא תדעו. כי לכל חרשים. מצפוניו נבעו. והביטו ודעו. כי הפלא ה': ועבדיו: הנה במעונים. סהדי מפעלך. עדים נאמנים יעידון מהללך. ויבינו נבונים. כי אין בגללך. בשחק יערוך לך. ידמה (לה) [לך]: ועבדיו: חדשים לבקרים. על זאת משתאים. כי עדרים עדרים. צבא שחק יוצאים. וכעלות השחרים. צבאיו יום באים. מה זה נפלאים. מעשיך ה': ועבדיו:

זיקים וברקים. נשלחים מאת. שחקים וארקים. וערפל למשאת. לעם בו מציקים. לי לא יוכל שאת. מי יעשה כי את. המלך ה': ועבדיו: קדמו את פניו. נדריכם שלמו. חלף שיי כהניו. אמריכם נעמו. איש איש על רנניו. בנגינות עצמו. והביטו וטעמו. וראו כי טוב ה': ועבדיו: אחר: