תקכד. האדם הגדול בענקים היה אברהם גדול בקומה יותר מענקים. בענקים זה אברהם. שהיה קומתו גובה נגד שבעים וארבעה אנשים. ואכילתו ושתייתו כך היה. כמניין שבעים וארבעה אנשים. וכוחו כל שכן. ומה עשה. נטל שבעה עשר בני קטורה. ובנה להם כרך של ברזל והכניסן לתוכו. והשמש מעולם לא נכנס לתוכו. מפני שהיה גבוה הרבה. ומסר להם דיסקרין אחת של אבנים טובות ומרגליות. ומשתמשין. ולעתיד לבא עתיד [הקב"ה] להחפיר את הלבנה ואת החמה. כמה דכתי' וחפרה הלבנה ובושה החמה שמהן עומדין לשמש. ובב"ר מפרש שלכך קראו גדול. לפי שעלה במחשבה להבראות קודם שנברא העולם אלא שנתנו באמצע בין דור המבול לדור הפלגה. וזהו שיסד הפייט כאחור וקדם בתווך נחצב. ת'. עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו ארבעים מיל. ואברהם אבינו היה טומנו בכף ידו. ופעם אחת גער בו ומיראתו נפל ממנו שינו. ונטלו אברהם ועשאו מיטת שן והיה ישן שם, ויש אומ' כסאו עשאו, וישב בו כל ימיו. ומי נתנו לאברהם נמרוד. והלך עוג ובנה ששים עיירות. וקטן שבהן היה גובהו ששים מיל. שנאמ' ששים עיר כל חבל ארגב. ומה היה אכילתו. אלף שוורים ומכל חיה. ושתייתו אלף מדות. ומה היתה טיפת זריעתו שלשים וששה ליטרין. וכן לכל דורות: תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו לו את הכתנת שרוייה בדם. לא האמין להם כל עיקר. מניין. דכת' וימאן להתנחם. לפי שאין מקבלין תנחומין על החי. שמת הוא עצמו משתכח מן הלב. שנאמ' נשכחתי כמת מלב. ומה עשה הלך בהרים וחצב לו שנים עשר אבנים והעמידן שוה. וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו. ושם חדשו. היאך כתב על אבן אחת. ראובן טלה ניסן. וכן לכל אבן ואבן. התחיל משביע ואומ' להם גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו. לשמעון ולא עמדו. וכן לכל שבט ושבט ולא עמדו. וכיון שהזכיר להם שם יוסף מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף. ועדיין לא נתברר לו שהוא חי. ועוד הלך וביחן עצמו באלומות כדעת הראשון. וכתב עליהם שם שמות השבטים והחדשים והמזלות. ואומר להם גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים. ליהודה שהוא מלך ולא עמדו. וכשהזכיר להם שם יוסף עמדו וכרעו כולן ליוסף. ועדיין לא נתברר עיקר שהוא חי אלא מן המשמרת אלישיב כהן אלקנה שקנהו פוטיפר. ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וגומ'. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח: בת שלש שנים היתה רבקה כשיצת מבית אביה. על שם דכת' ואיש לא ידעה. ואין איש אלא אביה. וכן דרכם של מלכים כשנולד להם בת מנהגם לשמש אחר שלש שנים. ולפי שלא יעניה אביה נעשה לה נס שלא תטמא. שכך היה מנהגם של ארמיים לשכב עם בנותיהם בתולות ואחר כך משיאים אותם: בת שש שנים היתה דינה כשהולידה אסנת משכם מניין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב ללבן. והן סוף עשרים שנה שמת. מיכן ואילך יוסיף המבין דעת וירד מיכאל והוליכה לבית פוטיפר והנוטל ציפרניו לא יטלם זה אחר זה משום דקשה לכשפים. אלא יתחיל בקמיצה ואחר כך אצבע ואחר כך זרת ואחר כך אמה ומשלים בגודל. ומי שעושה כן תשמור דעתו. וזה משמונה דברים שצריך בהן לרחוץ את ידיו. מי שיצא מבית המרחץ. מי שנוגע ברגליו, ומי שנוטל ציפורניו. ומי שנוטל מנעליו. או חולצם. ומי שנוגע במת. ומי שמפלא כליו. ומי שנוגע באמתו. ומי שעשה אחת מכל אילו ואינו מקבל עליו ליטול ידיו בכל אחת ואחת אם חכם הוא תלמודו משתכח ממנו. ואם בור הוא יוצא מדעתו קודם מיתתו:

אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה. ולא על עורות חיה טמאה. ולא תופרין בגידין. ולא כורכן בשערן. והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה וחיה טהורה. ותופרין בגידין וכורכן בשערן. והלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו על העור שהוא סמוך לו מן המקרא. ואני כתב על הספר בדיו: [היל' ב']: שאל אחד את ר' יהושע הגרסי. מפני מה כותבין על עורות נבילות וטריפות. אמ' לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלך אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקלטור איזה מהן משובח זה שהרגו מלך. א"ל א"כ יהא מותר באכילה. א"ל הרי הוא אומ' לא תאכלו כל נבלה. התורה אסרה. אני מה אעשה לך. מיכן שכותבין על עורות נבילות וטריפות ואינם חוששין שמא עורות לבובין הן: היל' ג': לוקחין עורות מכל מקום לספרים תפילין ומזוזות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן: היל' ד': כותבין על הקלף במקום הבשר ועל הגויל במקום השיער. ואינו רשאי לשנות. והלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה שאין קורין בו: היל' ה': אין כותבין לא על גבי דיפתרא ולא על גבי נייר מחוק. לא בשחור. ולא בשיחוד. ולא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל נטוריא. ולא נותנין קונקונתום בדיו: היל' ו': אמ' ר' יעקב משום ר' מאיר (שאמ' משום ר' מאיר) שאמ' משום ר' ישמעאל כותבין תורה בקנקנתום חוץ מפרשת סוטה אמר רבי (יעקב) [יהודה] לא היה אומ' כן אלא חוץ מפרשת סוטה שבמקדש מפני שהיא נמחקת. אמר רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר שאמ' משום ר' ישמעאל שנותנין קנקנתום בדיו: היל' ז': אין כותבין לא עברית ולא ארמיית ולא יוונית. בכל הכתובים לא יקרא בו עד שתהא כתובה אשורית: היל' ח': מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית והיתה אותו היום קשה לישר' כיום שנעשה בו את העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צורכה: היל' ט': שוב מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקינים והושיבם בשבעים ושנים בתים. ולא גילה להם על מה כינסם. ונכנס אצל כל אחד ואחד. אמ' להם כתבו תורת משה רבכם. נתן הק' עיצה בלב כל אחד והסכימו כולם לדעת אחד וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דברים שינו בה: אלהים ברא בראשית. ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות. ויכל בשישי. וישבת ביום השביעי. זכר ונקוביו בראו. הבה ארדה ואבלה. ותצחק שרה בקרוביה. כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושאי אדם. ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. ואל זאטוטי בני ישר' לא שלח ידו. לא חמד אחד מהם נשאתי. ואת צעירת הרגלים. אשר חלק י"י אלהיך אתם להאיר לכל העמים. ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי לעבדם: היל' י': אין כותבין בזהב מעשה בתורתו של אלכסנדריים שהיו כל אזכרותיה כתובין בזהב. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תיגנז: היל' י"א: כל התורה כולה עברית היא. אלא יש בה דברים של תרגום אל יהפכם עברית. כגון יגר סהדותא. גלעד וחבירו. ויש אומ' לא דברו אלא על עד סהדותא ועל גל יגר. שהן שתי לשונות עברית ותרגום. עברית שכותבו תרגום ותרגום שכתבו עברית אל יקרא בו. ואיזהו תרגום כגון יגר סהדותא וחבירו. וגלעד וחבירו. והאזינו שעשאו שירה ושירה שעשאו האזינו. רצוף שעשאו מסורג. מסורג שעשאו רצוף. או שעשה את המסורג שלא כהילכתו אל יקרא בו: היל' י"ב: גמר את הספר ושייר בה פחות מדף. מסורגו ועושה אותו דף קטן בפני עצמו. ואינו נמנע: היל' י"ג: יריעה של (שלשה) [ששה] חולקים אותה לשנים ושל חמשה אין חולקין אותה שלא יעשה אחד שנים ואחד שלשה. ואינו רשאי לכתוב אלא א"כ סימל. כתב יריעה שאינה מסורגלת פסולה. ואינו רשאי לכתוב אלא א"כ יודע לקרות: היל' י"ד: ספר תורה שכתבו מין או ממזר או גר או עבד או חרש או שוטה או קטן. אל יקרא: זה הכלל כל המוציא את הרבים ידי חובתם. אם כתבו מוציא את הרבים ידי חובתן: וכל שאינו מוציא את הרבים ידי חובתן אם כתבו אינו מוציא את הרבים ידי חובתן: היל' ט"ו: פתוחה שעשאה סתומה. סתומה שעשאה פתוחה הרי זה יגנז: איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש שיטה. ואיזו היא סתומה כל שהניח מבאמצע השיטה. וכמה יניח בראש השיטה ותהא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם שלש אותיות. גמר את כל הפרשה בסוף הדף ישייר שיטה אחת מלמעלה. ואם שייר מלמטן כדי לכתוב שם שלש אותיות מתחיל מלמעלה: סליק פירקא:

מניחין בין שם לשם כדי שיהו נכרין. ובאותיות כדי שלא יהו מעורבים ואם עירב את האותיות או שמפסיק באמצע השם אל יקרא בו: היל' ב': ¹ מניחין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. ובין תיבה לתיבה כמלא אות. בין אות לאות כמלא שיער. ובין דף לדף כמלא אגודל. עשה סוף הדף לתחילתו פסול. (עירב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו): היל' ג': מניחין בין דף לדף שם של ארבע אותיות. לא יכתוב שתים בתוך הדף ושתים בין דף לדף. אבל לא משם קטן. ואם היה שם קטן בפני עצמו של שלש אותיות אסור: היל' ד': מניחין בין דף לדף בתורה ריוח שתי אצבעות. ובנביאים ובחומשים ריוח גודל אחד. מניחים מלמטן בתורה ריוח טפה ומלמעלן שני חלקים בטפח. ובנביאים ובחומשים שלש מלמטן ושתים מלמעלן. כאן וכאן אם רצה להוסיף יוסיף. ובלבד שלא יהא בין זה ובין זה הרווח מרובה מן הכתב: היל' ה': מניחין בין ספר לספר בתורה ריוח ארבע שיטין. ובנביא של שנים עשר שלש שיטין: היל' ו': גמר כל הספרים ושייר בו דף אחת עושה אתו יריעה אחת קטנה ואינו נמנע: היל' ז': מניחין בסוף הדף ובתחילתו כדי להקיפו. ובתורה לא נתנו שיעור. עושה עמוד בסוף הספר כדי להקיפו. ואינו צריך לעשות כן בתחילתו. ולתורה מיכן ומיכן. לפיכך [גוללין לתחילתו.] ולתורה לאמצעיתא. אין פוחתין ביריעה מארכו של תורה מששה טפחים: היל' ח': ואין פוחתין ביריעה פחות משלש דפין. ולא מוסיפין על שמונה אבל בשיטין נתנו טעם. במסעות ארבעים ושנים. וברבבות של ישר' ששים. ובזקינים של ישר' שבעים ושנים. ובתוכחות שבמשנה תורה תשעים ושמונה. הכל לפי הכתב: במסעות. שנאמ' ויכתב משה את מוצאיהם ברבבות ישר'. שנאמ' כתב לך את הדברים האלה. וגומ'. ואת ישר'. מה ישר' בששים רבוא אף שיטה של תורה ששים: ובזקנים שבעים ושנים. שנאמ' אספה לי שבעים איש וגומ'. וישארו שני אנשים במחנה. והמה בכתובים. ע"ב. ובתוכחות תשעים ושמונה. שנאמ' אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת וגומ'. הכל לפי הכתב. ובקלפים לא נתנו בהם שיעור אלא כל מה שהוא רוצה מוסיף ובלבד שלא יפחות מג' דפין: היל' ט': יריעה שבלת לא יטול שנים ויחזיר שנים. אלא נוטל שלשה ומחזיר שלשה. ומה שהוא נוטל מחזיר כמידת הכתב הראשון: היל' י': שיעור הדף כדי שיהא רואהו. ובקטן לא יפחות מטפח. ר' יוסי בר' יהודה אומ' לא יפחות משלש אצבעות: היל' י"א: לא יעשה חצי ארכו יתר על רחבו והרחבו יתר על חצי ארכו: אבל ממצעו. ועושה אותו מן המובחר: היל' י"ב: לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים. אבל עושה הוא חציו גויל וחציו צבאים קלפים מפני שאינו מן המובחר: היל' י"ג: אין דובקין בדבק, ואין כותבין על גבי מטלית ולא תופרין במקום הכתב. א"ר שמעון משום ר' מאיר שמעתי שדובקין בדבק. וכותבין על גבי מטלית. אבל אין תופרין במקום הכתב אלא מבחוץ: היל' י"ד: והתופר צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן. כדי שלא יקרע. וספר הנקרע טולה עליו מטלית מבחוץ. כל האותיות הכפולים באלף בית כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה ואת האחרונים בסוף. ואם שינה פסל. וספר שנקרע טולה עליו מטלית מבפנים ולא מבחוץ: סליק פירקא: היל' (ט"ו) [י"ד]:

footnotes: ¹ גליון כת"י: ומצאתי כלל גליוני ספר תורה אבג"ד: מצד ימין אצבע. מצד שמאל אצבעיים. מלמעלה ג' אצבעות. ומלמטה ד' אצבעות.

עושה תורה נביאים וכתובים כאחת. דברי ר' יהודה. וחכמים אומ' תורה בפני עצמה ונביאים בפני עצמם: היל' ב': ולא יניח בין נביא לנביא כשם שמניח בין ספר לספר בתורה. אבל נותן הוא לזה ריוח בפני עצמו ולזה ריוח בפני עצמו ומתחיל מלמעלן: היל' ג': אין עושין תורה חומשין כשהן מפוזרין תורה חמשה חומשים מקובצים שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל עושין חומשין בתורה. אימתי בזמן שמידתן ושיטתן שוה: היל' ד': אין עושין שני חומשין באחת. ולא חומש ומחצה כאחת. אבל אם עתיד להוסיף עליהם הרי זה מותר: היל' ה': מעשה בבייתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחת על פי ר' אלעזר בן עזריה. ויש או' לא היו לו אלא כל אחד ואחד בפני עצמו. ושוב מעשה בא לפני חכמים תורה נביאים וכתובים כאחת: היל' ו': בד"א בדיפתר אבל בגליון תורה (תורה) בפני עצמה ונביאים בפני עצמם: היל' ז': ספר שפסקו או שניקר ראשי פסוקים שלו אל יקרא בו: היל' ח': ספר שנמחק אל יקרא בו. ר' שמעון בן אלעזר אומ' אם היתה של בבואה נכרת הרי זה מותר: היל' ט': ספר שנמחק בו שיטה אחת. על פני כולו אסור. נמחק בו רובו ומיעוטו קיים מותר. ספר שיש בו טעות אל יקרא בו. וכמה יהיה בו אחת בדף. דברי ר' יהודה. רשב"ג אומ' אפילו שלש בדף אחד (אל) יקרא בו: היל' י': אין פוחתין בתורה פחות משלש דפין. אבל קורין עשרה ואינן נמנעים. ומצוה בגדול לגוללו. הגולל ספר תורה גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה. המחזיק לא יחזיקנו מתוכו אבל מהדקו מאחריו. והנותן ספר תורה לחבירו לא יתנהו אלא בימין. והמקבלו לא יקבלנו אלא בימין. שכן דרך נתינתה מסיני שנאמ' מימינו אש דת למו. וא"ר שפטי א"ר יוחנן הקורא בלא נגינה והשונה בלא זמירה עליו הכת' אומ' וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם: היל' י"א: לא יניח כותבו דיו בקולמוס על גבי הכתב. ולא יאחזנו בכפלים ויתירם. ולא יאחוז בכפלים ויוציא הכתב מבחוץ. ולא יוציאנו מתוכו (ויתיצנו) [ויחלצנו], וכולם המגיהי ספרים מותר. לא ישמיט אדם ספר תורה מחיקו (ויחלצנו בו דרך) [ויחצנו] שנוהג בו מנהג בזיון: ולא יתננו על גבי ארכובותיו ויתן אציליו עליו ויהא קורא בו כר' נחמיה: הל' י"ב: לא יתננו על גבי כסא ויהא תלוי וקורא בו כשם שקורין בשטרות שאין נוהגין בספרים אלא אוחז בידו באימה וקורא. אין זורקין ספרים ממקום למקום. ואין נוהנין בהם מנהג בזיון: היל' י"ג: לא יתננו על גבי המטה. לא ישב אדם על גבי המטה והספר עליה. ומעשה בר' אלעזר שישב על גבי המטה והספר עליה ונשכו נחש. שנאמ' את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו. לא מן השבתות אתה מתיירא אלא ממי שפיקד עליהם. ולא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שפיקד עליו. שנאמ' את שבתותי וגומ'. חייב אדם לעשות סוכה נאה וציצית נאה ומזוזה נאה ותפילין נאות. ויכתוב לו ספר תורה נאה. בדיו נאה בקולמוס נאה ובלבלר נאה. ובקלפים נאים. בעורות צבועים. ויעטיפנו בשיראים נאים. שנאמ' זה אלי ואנוהו. עשה לפניו מצות נאות בדברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומ' הרבות בנאות שלו. אבא שאול אומ' הדמה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה תהיה חנון ורחום: היל' י"ד: ואין נוהגין בזיון באוכלין. אין זורקין אוכלין ממקום למקום. לא ישב אדם על גבי קופה מליאה תמרים או גרוגרות. אבל ישב על גבי קופה מליאה קטנית או על גבי עיגול של דבילה מפני שנהגו כך. אין סומכין באוכלין. ואין מכסין באוכלין. [ואין אוכלים אוכלין באוכלין] אלא א"כ היו ראויין לאכילה. ר' אליעזר בן יעקב אומ' כל אוכל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו. והכותב ספרים לא יהפך מגילה עליהם. שנוהגין בהן מנהג בזיון: היל' ט"ו: אם סיים כל הספר ושייר בו דף אחד עושה אותו יריעה קטנה בפני עצמה ואינו נמנע: אין מכסין באוכלין. ר' מאיר אומ' כל שיש לו קליפה מותר לכסות בו. אין אוכלין אוכלים באוכלים אלא א"כ היה אוכלם בבת אחת. וספר שאין (בו) [עליו] מפה הופכו על הכתב. א"ר יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה: סליק פירקא: היל' ט"ו:

אילו שמות שאין נמחקים הכותב אל"ף למ"ד. אל"ף דל"ד. יהו או היו. שדי. צבאות. אהיה אשר אהיה. ר' יוסי אומ' צבאות חול. א"ר שמעון בן אלעזר של בית חגירה היו כותבין בירושלים והיו מוחקין צבאות. (שאין) [שהיו] נוהגין בו (בחול) [חול]. שנאמ' ופקדו שרי צבאות וגומ': היל' ב': הכותב אלף [למד] מארבע אותיות. יה מארבע אותיות. אינן נמחקין מפני שיש שמות כיוצא בהן. שד משדי. צבא מצבאות. אהי מאהיה הרי אילו נמחקין מפני שאין שמות כיוצא בהן: היל' ג': כל אותיות המשמשות לשם בין מלפניו בין מלאחריו הרי אילו נמחקין. מלפניו. בי"י. ב'. נמהק. לי"י. ל' נמחק. וי"י ו' נמחק. וכיוצא בהן. ומאחריו אלהינו. נו נמחק. אלהיכם. כם נמחק. אלהיהם. הם נמחק, ויש אומ' אלהיכם אינו נמחק: היל' ד': וכל השמות ההדיוטות שאותיותיהם כאותיות השם הרי אילו נמחקים. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים. הראשון קודש והשני חול. כי י"י אלהיכם הוא אלהי האלהים. הראשון קודש ושני חול: היל' ה': ואדני האדנים הראשון קודש והשני חול. אלהי אברהם. קודש. ואלהי נחור אלהי אביהם חול. אלהים לא תקלל. משמש קודש וחול. ר' ישמעאל אומ' קודש. (שנא') כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני. הרי זה חול. מחנה אלהים. נשיא אלהים קודש: היל' ו': כל השמות האמורים באברהם קודש. חוץ מאחד שהוא חול. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. ויש אומ' ויהי כאשר התעו אתי אלהים: ר' חנניא בן אחיו של ר' יהושע אומ' קודש. שאילו לא לי אלהים כבר התעו אותי: היל' ז': כל השמות האמורים בלוט חול חוץ מזה. ויאמר לוט אליהם אל נא אדני: [כל השמות האמורים במיכה חול] ר' יוסי אומ' בי"ה קודש באל"ף למ"ד חול. חוץ מבית האלהים (אשר) בשילה. וכל השמות האמורים בנבות קודש חוץ מאחד. ברך נבות אלהים ומלך: כל השמות האמורים בגבעת בנימן(קודש). ר' אליעזר אומ' חול. ר' יהושע אומ' קודש. א"ר אליעזר וכי היאך איפשר שהמקום מבטיח ואינו עושה אמ' לו ר' יהושע המקום כבר מבטיח ועושה: היל' ח': אספרה אל חוק. הרי זה קודש וחכמים אומרים חול. יראה אל אלהים בציון. הראשון והשני קדש. להלך אל אל במשפט ראשון חול ושני קודש. עמנואל ועמנו אל. הראשון חול והשני קודש. הראשון [אינו] נחלק והשני (אינו) נחלק; היל' ט': ויהי כאשר התעו אתי אלהים. ומי אל כמוך נשא עון. הראשון חול והשני קודש. תאשם שמרון כי מרתה באלהיה. הרי זה קודש. ר' נתן אומ' משטמה בבית אלהיו הרי זה קודש. ואתה באלהיך תשוב. הרי זה קודש. אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט: משמש קודש וחול. יסגירני אל אל עויל. הראשון קודש והשני חול. כי אל אל האמר נשאתי. ראשון חול והשני קודש. ואל יהי מקום לזעקתי. א"ר אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אל יהי מקום לזעקתי. יש לאל ידי. ואין לאל ידיך (אלומתי) [אל מות] כולן חול. אלהים זדים קמו עלי. קודש. אלא שהקורא צריך להיות קורא ומפסיק אלהים. זדים קמו עלי. אבל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד מלך מלכים עליון גדול ונורא מרומם עליון צדיק וישר חסיד תמים גיבור הרי אילו נמחקין. המקלל בהן עצמו וחבירו חייב. גוים ומתים חייב אחת. דיין ונשיא חייב שתים. ויש אומ' על הנשיא חייב שלש. המקלל בהן אביו ואמו ושם המיוחד הרי זה טעון סקילה. ועל הכנויין הרי זה באזהרה: סליק פירקא: היל' י':

הכותב שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון. ר' יהודה אומ' אם היה אחרון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים את האחרון: שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון ר' יהודה אומר אם היה אחרון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון: היל' ב': הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלנו מלמעלן. הכותב את השם וכתב יהודה עושה ה' ומוחק ה"א האחרון. היה צריך לכתוב דל"ת ונתכוון וכתב את השם אף על פי שלא נתן בו דל"ת מעכבו וכותב יהודה אחר: היל' ג' היה צריך לכתוב את השם. ונתכוון וכתב יהודה. [ולא] נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם. ר' יהודה אומ' יחזיר עליו את הקולמוס ויקדשנו. אמרו לו אין זה מן המובחר: היל' ד': הכותב את השם וטעה אות אחת יתלנו מלמעלן. ר' שמעון שזורי אומ' [שם כולו תולין אות אחת ממנו אין תולין. טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר] מוחק מלפניו וכותב את השם על מה שמחק. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו אין תולין את השם ואין כותבין האזכרה על מקום הגרר ר' חנניא בן עקביא אומ' יגנז כל היריעה: היל' ה': טעה וכתב יסגירני אל אל עויל מקיים את הראשון ומעכב את האחרון: היל' ו': הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים ושלשה שמות כאחת מפסיק ביניהן ומשיב. הטובל קולמוס לא יתחיל מאותו השם אלא מתחיל מאותות שלפניו. המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה. א"ר ישמעאל לכך נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא: לא תעשון כן לי"י אלהיכם: היל' ז': אבל הדיו שנטפה על גבי הכתב מותר למוחקו. שלא היתה כוונתו אלא לתקן: היל' ח': הטועה את השיטה אינו תולה מנגד השיטה אלא הטעות. גורר אחת וכותב שתים. גורר שתים וכותב שלש. ובלבד שלא יגרור שלש: היל' ט': אין עושין שמע הלל ומגילה לתינוקות. ר' יהודה מתיר מן בראשית ועד המבול. ומן ויקרא עד ויהי ביום השמיני. ושאר כל הספרים אסור. ואם עתיד הוא להוסיף עליו הרי זה מותר היל' י': אילו שמות הנחלקין. בית אל. בית און. באר שבע. צפנת פענח. פוטיפרע. בן אוני. ידידיה. הללויה. וחרה אפי. וחרה אף. ר' יוסי אומ' אין נחלקין. אבל הכל שוין שאין חולקין. עמיאל. עמינדב. צוריאל. צורישדי: היל' י"א: אילו שמות שאין נחלקין. ישראל. ראובן. געתם. פוטיפר. נבוכדנצר. עמיאל. עמינדב. צוריאל. צורי שדי: היל' י"ב: הכותב את [השם על] בשרו לא ירחץ ולא יסוך ר' יוסי מתיר. ובלבד שלא ישפשף: היל' י"ג: על קרן פרה ועל כרעי המטה גוררן וגונזן. על האבן שומטן וגונזה: היל' י"ד: ספר שחיתך התפר שלו. אחת חוזר ויתפור. שנית יחזור ויתפור. שלישית אל יתפור. המחתך בספרים חדשים מותר (מותר). בישנים אסור. מקק ספרים. מקק תפילין. מקק מטפחות. הרי אילו יגנזו: היל' ט"ו: מעשה בר' חלפתא שהלך לפני ר"ג. ומצאו יושב על שלחנו ובידו תרגום של איוב. והיה קורא בו. אמ' לו תרשיני לומ' לפניך מה שראו עיני. אמ' לו אמור. אמ' לו צופה הייתי בר"ג אבי אביך שהיה יושב על גבי הבניין בהר הבית והביאו לפניו תרגום של איוב ואמ' לו סלק את השורה ושקע זה תחתיו ר' יוסי בר יהודה אומר עריבה של טיט כפו עליו, א"ר (ד"א) שתי תשובות בדבר. אחד טיט בהר הבית מניין. ד"א שאינו רשאי לאבדו ביד. אבל לא יניחם במקום הטינא אלא במקום הטורפה והן מרקיבין מאיליהן: היל' ט"ז: המשאיל ספר תורה לחבירו אינו רשאי להשאילה לאחר אם יודע לקרות קורא בו. אם בשביל לפותחו הרי זה אסור. סומכוס אומ' חדש גוללו אחד לשלשים יום: אחד ישן ואחד חדש גוללו לשנים עשר חודש: הגל' י"ז: כל (השמות) [השלמות] האמורין בשיר השירים קודש. חוץ מאחד שהוא חול. הנה מטתו שלשלמה. ויש אומ' האלף לך שלמה: היל' י"ח: כל מלאכיא האמורים בדניאל חול. חוץ מאחד שהוא קודש. מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך. ויש אומ' מארי חלמא לשנאיך ופשרה לעריך: סליק פירקא:

הכותב צריך לעשות שיזפר בפתיחה של ויהי בנסע הארון מלמעלן ומלמטן. שהוא ספר בפני עצמו. ויש אומ' שמקומו בנסיעת הדגלים: היל' ב': הכותב צריך לעשות שיזפר בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים מלמעלן ומלמטן. שהוא ספר בפני עצמו. ויש אומ' בנסיעת הדגלים: היל' ג': עשר נקודות בתורה. ישפט י"י ביני וביניך. יו"ד שביניך. ויאמרו איה שרה אשתך. א'י'ו נקוד. ולא ידע בשכבה ובקומה. וי"ו שבקומה נקוד. ויפל על צואריו ו'י'ש'ק'ה'ו כולו נקוד. וילכו אחיו לרעות א'ת'. את נקוד. כל פקודי הלוים אשר פקד משה ו'א'ה'ר'ן. ואהרן נקוד. או בדרך רחוקה'. ה' נקוד. ונשים עד נפח אשר'. ר' נקודה. ועשרון עשרון שבחג ביום טוב הראשון. וי"ו שבעשרון השני נקוד. הנסתרות לי"י אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ע'ד. ע' שבעד נקוד. ד' אינו נקוד: היל' ד': אמ' ר' שמעון בן לקיש שלשה ספרים בעזרה. ספר מעונה. ספר זעטוטי. ספר היא. באחד מצאו כת' מעון אלהי קדם. ובשנים מצאו כת' מעונה. וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כת' וישלח את זעטוטי בני ישר'. ובשנים מצאו כת' נערי ובטלו אחד וקיימו שנים. באחד מצאו כת' הוא ובשנים מצאו כת' אחד עשר היא. וקיימו שנים ובטלו אחד: היל' ה': שלשה לא. כתובים בתורה בלמ"ד אל"ף. וקרואים לו. ואילו הן. אשר לא כרעים. אשר לא חמה. אם לא יגיד: היל' ו': ואילו הן [של] הנביאים. ושל כתובים. תרבו. חושי. ויאמר אליו. הרבית. צרתם. יקטלני. אחריש. כצפור. מרעהו. זרבבל. יצרו. דעו. יאסף. שם. וחבירו: היל' ז': יעואל וקרינן יעיאל. ובגבעון העשתרתי. אליצפן. השוטר: היל' ח': אילו (כתובין) קוראין ולא כותבין. בני. פרת. איש. כן. בניו. צבאות. באים. לה. אלי. אלי: היל' ט': וחילוף כותבין ולא קורין. אמנון. במקום. כאשר. גואל. נא. אתנו. יד. דוד. חמש: סליק פירקא: היל' ט':

אילו כותבין חסר וי"ו. יקרא וי"ו. ויעלהו. אמרו. ויאמרו. וידברו. קחו. ויתנוהו. יאכלו. יחדיו. יחללו. ויעלו. שוי. וקבלו. חנניה. מלכיה. וחלופיהן. רגלי. שמטוהו. ויצוה. נכחו. שער העין. וישלחו סבו הרף. ויקראו לו ויקהל תפש: היל' ב': ואילו כותבין ה' ולא קוראין. וארא. הארי דשמואל. מוצא. ותרא. הזאת. רע. הרע. בא. ובא. (וקו) וקו. וקו. הרב. אהבי. ורע. יעש. פקח. ארי. אל. ציד. וחילופן (וי"ו): וארבה. הגנה. והמה. יהיה. ונראה. הנה. שתול. גדילה. ותעגבה. המדה. ואכבדה. שלשה. זממה. טעמה. קומי זכור השיבנו. הגדת. קיללתה. שתה. עשית(ה). נבהלה. פתוחיה. תזנותיה. לכנה. אגלה. שכחה. ויראה: היל' ג': אילו כותבין דבר אחד וקוראין שתים. בא גד. אש דת. מאשתם. מה לכם. והנה הוא. הענתת. מההם. בנימן. לבן ימיני. חלכאים. ישימות. לגייונים. מן הסערה. מן סערה. הם פרוצים. וחילופיהן כטוב. מבנימין. למרבה. מהמערה. מאתי. בחרבתיהם. מבת. כיענים: היל' ד': אילו כותבין ווי"ן וקוראין יודי"ן. אסורים. אביגיל. (גילו.) אניעך. אילי. אושר. ארוצם. בעוני. בור. בהלכותם. החפשות. דהוא. התעוף. הכעסוני. הושר. הנתונים. המבינים. ברזות. גיל. דהיא. הוצא החרסות. הלחות. המביא. הבציר. וילינו. ושחצימה. וצניף. ואליל. ותרמית. וסוס. ואתוקיהא. ותולון. יחואל. והכינו. חוקך. יציע. יעיר. יעביר. ויזואל. יניעון. יכסומו. יכשילו. לריב. לשיר. ליש. לדיגים. לסיג. למשיסה. למעניתם. מיפעת. מנוית. נטויות. ניב נובי נפושסים. שים. עשויות. עופי. עניו. עפרון. עתודים תניינה. צעיריהם. צעיריה. צפיעי: סליק פירקא. היל' ד':