תקכה. אילוהן חילופי שירת תילים הקרואים בשירת שמואל. וידבר. ומכף. ומפלטי לי. אלי צורי. משגבי ומנוסי. ומאיבי. כי אפפני משברי. נחלי. סבבוני. אקרא. וישמע. ויתגעש. מוסדות השמים. וירא. וישת. סכות. חשרת. בערו. גחלי. ירעם מן שמים. חצים. ברק. ויהם. אפקי ים. יגלו. בגערת אפו. משנאי. משען. ויוצא. בצדקתי. אסור ממנה. ואהיה לו. ואשתמרה. כצדקתי. כברי. גבור. תתבר. תתפל. ועיניך על רמים. ה' אלהי. כי מי אל מבלעדי. מעוזי. ויתר. ונחת. וענוותך. תחתני. ארדפה. ואשמידם. ואכלם. ואמחצם. יקומון. ויפלו. ותזריני. תחתני. משנאי ואצמיתם. ישעו. אל י"י. כעפר ארץ. אדיקם. ארקעם. ותפלטני. עמי תשימני. יתכחשו לי. לשמוע ויחגרו. ממסגרותיהם. צור ומריד תחתני. ומוצאי. ומקמי. חמסים. י"י. ראשון. אזמר מגדול: היל' ב':

אילו הן חילופי ישעיה הקרואים במלכים. בארבע חזקיה. וישלח חזקיה. תרתן רב סריס מן לכיש. אל המלך ירושלם. ויעלו ויבואו ויעמד ירושלם. ויקראו אליהם. אמרתי עתה לכה. תאמרון בירושלם. את מלך. עתה על המקום. על הארץ. בן חלקיה. עמנו אליהם. העל. וידבר. דבר. המלך מידו לא תנתן את העיר הזאת. מלך אשור. עד באי ורבה. ואל תשמעו. כי יסית. ההצל. הנע ועוה. כי הצילו. הארצות. והחרישו העם. דברי רב שקה. ושבנא. הנביא קדמייה. את כל דברי להם. ישעיה אל ארצו. אל תרהקה. הנה יצא. וישב. את אשר שחתו. איך י"י. אשר שחתו את הגוים. ויקראם לפני ויאמר. ונתנו נא י"י אלהים שמעתי. אל קדוש מלאכיך. מבחור ואבואה מלון זרים. למימי. להשות. ויבשו. ושדפה סחיש יבא. אל העיר. ויהי בלילה ויך שמונים. את פניו לאמר. אנא ובלבב. שוב נגיד עמי. רופא לך. והספתי למעני. קחו. ויקחו. וישימו ויחי. אל ישעיהו. כי ירפא. זה לך. כי יעשה את הדבר. שלח בראדך. כי שמע חזקיהו. וישמע את כל שמן בית כליו באו. דבר י"י בבלה. הלא אם: סליק פירקא: היל' ג':

בי"ת שבבראשית צריך ארבעה תאגין. ופשוטים אותיותיו של תיבה מכל האותיות שהוא הקים העולם: היל' ב': וי"ו דגחון צריך להיות זקוף שהוא חצי תיבות של תורה: דרש בסוף שיטה ודרש בראש שיטה. היל' ג': שמע ישר' צריך לכתבו בראש שיטה וכל אותיותיו פשוטין. ואחד צריך שיהא בסוף השיטה. וד' פשוט מכל האותיות: היל' ד': וישחט. צריך חי"ת פשוט. שהוא חצי פסוקים של תורה: היל' ה': ל' דוישליכם צריך שיהא ארוך: היל' ו': ה' דהלי"י צריך שיהא פשוט. מכל ה' שהיא תיבה בפני עצמה: היל' ז': יו"ד של תשי צריך להיות קטן מכל יו"ד שבמקרא: ישר' שבסוף צריך להיות פשוט. ול' שלו זקוף מכל למ"ד: היל' ח': אילו דברים כתובים ולא נקרין. כת' בעפלים. וקרינן בטחורים. כת' תשגלנה. וקרא תשכבנה. כת' רובע הקב חריינים. וקרא רובע הקב דביונים. כת' שיניהם. וקרא ממי רגליהם. כת' את חוריהם וקרא את צואתם. כת' וישימהו למחראות. וקרא למוצאות. משום שאין מכנין לעריות. המכנה לעריות משתקין אותו: א"ר חנה המכנה בעריות בערייתא דאבוי ודאמוי. ומזרעך לא תתן לאעברה בארמיתא. משתקין אותו בנזיפה: היל' ט': מעשה ראובן נקיא ולא מתרגם. מעשה תמר נקרא ולא מתרגם. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם. והשני נקרא ולא מתרגם: היל' י': מאיכן הוא מתחיל. מאנא חטא (את) העם הזה. ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין: היל' י"א: אין מפטירין במרכבה. ר' יהודה מתיר. ר' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלם. ומעשה באחד שהיה מפטיר בהודע את ירושלם. אמ' לו ר' אליעזר ילך אותו האיש ויודע בתועבות של אמו. בדקו אחריו ונמצא ממזר: סליק פירקא: היל' י"ב:

משה הקניא התרה. כדתנן המקנא לאשתו. ר' אליעזר אומ' מקנא לה על פי שנים. ומשקה על אחד. שאין התראה בלא שנים שאינה יכולה לומר לא התריתי. אבל באחד תעיז ותאמר לו לא התריתי: התקין להם לישר' שיהו קורין בתורה בשבתות וימים טובים וראשי חדשים ובחולו של מועד. שנאמ' וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישר': היל' ב': עזרא תיקן להם לישר' שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי. ובשבת במנחה: היל' ג': אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד: אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת: היל' ד': אמ' ר' יודה מקום שמפסיקין [שבת שחרית] שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה: היל' ה': בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה. אין פותחין מהן ואין מוסיפין עליהם. ואין מפטירין בנביא: היל' ו': הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין בו יום טוב קורין ארבעה: היל' ז': ביום טוב חמשה. ביום הכיפורים ששה. בשבת שבעה. אין פותחין מהן אבל מוסיפין עליהם. יום טוב דאיסור לאו חמשה. יום הכיפורים דאיסור כרת ששה. שבת דאיסור סקילה שבעה. ומפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה: היל' ח': אין פורסין על שמע לא בעמידה ולא בישיבה. ואין עוברין לפני התיבה. ואין נושאין את כפיהם בכהנים. ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב. [לאנשים] וכל שכן לנשים. שאין עושין מעמד ומושב לנשים: ואין אומ' קדיש וברכו פחות מעשרה. רבותי' שבמערב אומרי' אותו בשבעה. ונותנין טעם לדבריהם דכת' בפרוע פרעות בישר' בהתנדב עם ברכו י"י. כמניין התיבות ויש אומ' אפילו בששה לפי שברכו ששי הוא. מקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפילה עמד האחד שלא שמע בפני אילו ואמ' ברכו או קדיש וענו אילו אחריו יצא ידי חובתו. וכבר התקינו חכמים לחזנין לומ' לאחר גאולה. יהי שם י"י מבורך מעתה ועד עולם. ואחריו הוא כמו אם אומ' ברכו את י"י המבורך. דא"ר יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ונהנו אנשי מזרח ואנשי מערב לאומרו לאחר עושה השלום. ואפי' בשלש תפילות של שמונה עשרה צריך לשליח ציבור להתפלל בעשרה. גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין. ואפי' לאחר קריאת ספר תורה צריך עשרה. ולעניין פדיית קרקעות תשעה ישר' וכהן אחד. ואדם כיוצא בהן: סליק פירקא:

הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקין. ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד. ובנביא שלשה. ואם היו שלשתן של שלש פרשיות קורא אחד אחד. כגון כי כה אמר י"י חנם נמכרתם. כה אמר י"י מצרים ירד עמי בראשונה. ועתה מה לי פה נאם י"י: תני עיר שאין בה קורין אלא אחד קורא כל הקריות. ובלבד שישב בין קריאה לקריאה: היל' ב': מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. לפי שגוללין נביא ברבים ואין גוללין ספר תורה ברבים. ר' יוסי פתר לה כגון שהיתה הפרשה קטנה כדי שישמעו ישר' את התורה על הסדר. והתנינן קורא באחרי מות ואך בעשור. (שמא) [שנייא] הוא שהוא סדרו של עולם. תדע לך דא"ר שמעון בן לקיש בכל מקום קורין על פה וכאן הוא קורא על פה, ובעשור של חומש הפיקודים: היל' ג': ר' יוסי הוה מפקד לרב עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד תהא קרי אורייתא תהא גולל, [כד היא חדא אורייתא גולייא אחורי פרוכתא וכד אינון תרתן תהא מובל חדא ומייתא חדא עד איכן א"ר אחא] כגון פרשת יהוידע הכהן: היל' ד': החזן שהיה קורא בתורה בשבת פחות משבע קריות ושכח כסבור שקראו שבעה. יחזור ויקרא וימלא שבע קריות ויפטור שמיני. ובלבד שיהא בסדר עשרים ואחד פסוקין ליתן לכל אחד ואחד שלשה ושלשה. ואם פחות. יוסיף על הסדר מפרשה אחרת: היל' ה': ואם היתה פרשה של ארבעה וחמשה פסוקים קורא את כולה. אבל פרשה של ששה פסוקים קורא ומפסיק. לפי שיש בה שיעור שתי קריות. ובמקום שקרא בשבת במנחה שם יקרא בשני ובחמשי ובשבת. ובמנחה של יום טוב בסדר שפסק לפני הרגל: היל' ו': ואם קרא ודילג על פסוק ולא קראו. אם קרא עשרה פסוקין ואין הפסוק המדולג ביניהן אינו חוזר. ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא כראוי על שיטתן שאין מדלגין. זו בחול ובשבת במנחה וביום טוב במנחה. אבל בשבת אם שכח ועבר על פסוק ואחר כך נודע לו חוזר וקורא אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף. מפסיק מיד וקורא. שאין מעמידין תפילת המוספין פעם שנייה: סליק פירקא: היל' ו':

מפסיקין בברכות ואין מפסיקין בקללות. א"ר חייא בר גמרא מה טעם. דכת' ואל תקץ בתוכחתו. אל תעשם קוצין קוצין: היל' ב': א"ר לוי אמ' הק' אינו דין שיהיו בנין מתקללין ואני מתברך. א"ר יוסי בר אבין לא מטעם זה. אלא זה שעומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב: היל' ג': לוי בר פאטי שאל לר' חונא אילו ארוריא מאי. יקרינן חד. ויברך לפניהן ולאחריהן. אמ' לו אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שבתורת כהנים ושבמשנה תורה: היל' ד': ר' יונתן ספר אגרופתה. נחית להתם. חמא לר' אבינא דנקיט סיפרא. קרא שירת הבאר ובירך לפניה ולאחריה. א"ל ועבדין כן. א"ל עד כדין את לזו צריך. כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהם. אישתלת לר' סימון. אמ' לון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות במשנה תורה: היל' ה': אמ' ר' אבהו אני לא שמעתי. אלא נראין הדברים בעשרת הדיברות. ר' יוסי בר אבין בשם ר' אמ' בתמניא פסוקיא אחרונים ובמשנה תורה טעונין כרכה לפניהן ולאחריהם. בלא כך אין הפותח וחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. היל' ו': ר' יצחק סחורא שאל את ר' יצחק נפחא ראש חדש טבת שחל להיות בשבת במה קורין. ששה בסדר של שבת. ושביעי בראש חדש. והמפטיר בשל חנוכה. וראש חדש שחל להיות בחול. קורין ביום ראשון שלשה בראש חדש. ורביעי בשל חנוכה. שכל התדיר מחבירו קודם לחבירו. והואיל וקרא תחילה בשל ראש חדש. ביום שני יקרא בשל חנוכה והרביעי בראש חדש. ובראשי חדשיכם. עד שישלים כל השיטה. ולמה כך. שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף ראשי חדש. ואם היה בשבת תורגמן או דורש. מפטירין בנביא או שלשה פסוקין או חמשה או שבעה. ואינו חושש לעשרים ואחד פסוקין: היל' ז': א"ר יוסי בר אבין שירת הלוים לא יפחות מששה קריות. וסימניה ה'ז'י'ו ל'ך. ראשי פסוקין האזינו. זכור. ירכיבהו. וישמן. לו חכמו. כי ידין. ויש לה פיסוקין שיניח מליאה מלמעלן ושיטה מליאה מלמטן. כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה: היל' ח':