יש נוהגים לומר וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה. כִּי אַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ:

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶֽסֶד כִּסְאֶֽךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיחַ וְיוֹדֵֽעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל־הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת־סֵֽפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל־אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶֽיךָ בַדִּין. וְכָל־בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶֽיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן:

כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּֽחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה. וְתִפְקֹד נֶֽפֶשׁ כָּל־חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל־בְּרִיָּה. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ. וּמִי לֹא בְקִצּוֹ. מִי בַמַּֽיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶֽרֶב. וּמִי בַחַיָּה. מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַֽעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה. מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה. מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנֽוּעַ. מִי יִשָּׁקֵט. וּמִי יִטָּרֵף. מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר. מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר. מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם:

צום קול ממון **וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה **מַעֲבִירִין אֶת־רֽוֹעַ הַגְּזֵרָה:

כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶֽךָ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנֽוֹחַ לִרְצוֹת. כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת. כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה. וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ. אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ:

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם. וְאַתָּה יוֹדֵֽעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם: אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶֽרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרֽוּחַ נוֹשָֽׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵֽחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף:

אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶֽיךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹֽרֶךְ יָמֶֽיךָ. וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶֽךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶֽךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶֽךָ. וּשְׁמֵֽנוּ קָרָֽאתָ בִּשְׁמֶֽךָ:

עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת־שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ. בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעַרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ. דָּרֵי מַֽעְלָה עִם דָּרֵי מַֽטָּה. (קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּֽדֶשׁ.)

יש אומרים חוֹן תָּחוֹן עַל בָּנֶֽיךָ, לָךְ שָׁבִים. וּבְפַחַד לְפָנֶֽיךָ, נִצָּבִים. יְרֵאִים עֵת יִקָּֽרְאוּ, לַדִּין. כִּי עַל כֵּן בָּאוּ, נִכְאָבִים. זָכֹר תִּזְכֹּר רחֲמִים, יוֹם הַדִּין. הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים, עֵת תּדִין. לִירֵאֶֽיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶֽךָ, הֵמָּה יֽוֹשְׁבֵי, עַל מִדִּין. קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל, וּפְדֵנִי. עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל, תַּנְחֵנִי. וּזְכֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם. עַל לבְּךָֽ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי. אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמוֹר לִי, לַמַּשָּׂא. רְאֵה צוּרִי גּוֹאֲלִי, אֵיךְ אֶשָּׂא. לֹא אוּכַל שְׂאֵת עָלַי אֲבָל רוֹעַ מִפְעָלַי, אַל תִּשָּׂא.

אומר החזן שׁוּבָה לִמְעוֹנָךְ וּשְׁכוֹן בְּבֵית מַאֲוָיָךְ, כִּי כָל־פֶּה וְכָל־לָשׁוֹן יִתְּנוּ הוֹד וְהָדָר לְמַלְכוּתָךְ: וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה יאהדונהי רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה יאהדונהי ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל (שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְ) יוֹם הַכִּפֻּרִים, שֶׁתִּקְּנוּ רַבּוֹתֵֽינוּ זַ״ל, עִם כָּל־הַמִּצְוֹת הַכְּלוּלוֹת בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: