Magen Avraham Siman 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שיהא הוא מעורר השחר. בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפל' הן בבקר הן בערב:
The Shelah writes that there is a mystical idea to be learning Torah or davening when the day is ending (and it's becoming night) and vice versa (when night ending and it's becoming day.)
מפני. ועכ"פ לא יתקוטט עמהם (ב"י):
Nevertheless one should not fight with these people (Beis Yosef.)
ומיד. ל"ד אלא ישהא מעט כדאי' בגיטין דף ע':
This wording is not precise (as one shouldn't immediately stand up but rather) should wait a bit and then rise like it says in Tractate Gittin daf 70 (says there it will damage a person if he gets up to fast.)
המשכים. המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וברקנטי פ' בראשית כ' וז"ל וי"א זמן בקשת רחמים הוא סוף הליל' ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כ"י ועל בניה כו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו ובקשה זו צריכה בנפילת אפים ע"כ ועסי' קל"א ס"ב ובגמרא דילן לתי' הראשון דנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע דעת רצון הוא ולתי' השני לא משמע כן ועיין בזוהר ויקהל ע' שמ"ב דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן בקיץ הן בחורף אף על גב דלענין תפלה אינו כן כמ"ש סי' רל"ג וכ"כ שערי ציון:
The mystics elaborated greatly on the significance of davening at chatzot (lit. "midnight.") The Rakniti in Parashat Berieshiet writes "some say that a time for beseeching mercy (from Hashem) is the end of the night. I reconciled (both midnight and the end of the night as being proper times for seeking mercy as follows), chatzot (lit. midnight) is the proper time to ask for mercy on the congregation of Yisroel and its children etc.. And at the end of the night one should beseech Hashem about his personal needs and this (personal prayer) should be done when falling on ones face." See siman 131 sief 2 (the Shulchan Aruch there writes that even though one shouldn't pray falling on his face during the night, when it's close to day it's ok. The Magen Avraham might be saying to see how he quotes this person as arguing on the Shulchan Aruch there and holds even close to the day one may not fall on his face. So seemingly a contradiction in the rakniti.) (The Magen Avraham now moves on to see if there's a basis from the talmud for prayer at chatzot being a significant time. The source for this would be in tractate Berachot 3a where the Gemara says, in one opinion, that every night is divided into three shifts and Hashem says at each of these shifts "woe to my children who are in exile..." Gemara gives signs which signify when these shifts are (donkey braying etc.) and then asks "why do we need a sign for the start of each shift, for the first shift can just say it starts at the beginning of the night?") The first answer the Gemara gives is (the signs are for the end of the first watch) the middle of the middle watch (and beginning of the last watch.) So this would be chatzot (three shifts for a 12 hour night would be four hours for each watch. And middle watch's sign is halfway through the second watch. So four hours for first watch and then half of the fours of the second watch, so together would be 6 hours into the night, midnight. Now, since the sign occurs at chatzot, the Magen Avraham assumes that) this means it's a significant time for prayer. (So you see that the Talmud, in this answer, acknowledges midnight as being significant for prayer.) However according to the other answer of the Gemara (there's no sign at midnight) this is not implied (Gemara in this answer doesn't deal with midnight which means there's no basis to say it's significant from the Talmud.) See the Zohar (Parashat) Vayakel page 342 that the night is always counted as being 12 (full 60 minute) hours whether it's summer or winter (so once night starts, midnight would be 6 hours into the night.) We measure it like this despite us not measuring it like this for davening like it says in siman 233 (for davening we use halachik hours. These types of hours always have the day be 12 hours from sunrise to sunset no matter the time of year but what changes throughout the year is the amount of minutes in each of those hours. Like if sunrise to sunset is 14 hours, then each hour would be less then 60 minutes and if it's 10 hours from sunrise to sunset, each hour would be more then 60 minutes. If we measured midnight using halachik hours, it would not always be exactly 6 hours after sunset but rather would be different depending on how long the day was.) The Sharie Tzion also writes this.
חורבן בה"מ. כתב של"ה שבכל סעודה יאמר על נהרות בבל ובשבת יאמר מזמור בשוב ה' את שיבת ציון וגומר ואחר כוונת הלב הן הן הדברים:
The Shelah writes that at every meal one should say (the piece in tehillim of) "al Naharot Bavel (lit. on the lights of Babylon.)" On Shabbot one should say (the piece of tehillim of) "Mizmar bishuv Hashem et shivat tzion (lit. a psalm for when Hashem returns the captured of Tzion) etc." These (saying tehillim at the meal) are meant to be said full heartedly (i.e. with proper intent.)
מעט. ובגמרא אמרינן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים כלומר אף ע"פ שהמרב' כוון לבו ג"כ מ"מ אם הממעיט לא היה ספק בידו לעשות הוא רצוי להש"י כמו המרב' וכ"מ מהראי' שמביא מעולת העוף העני שנאמר בו ג"כ ריח ניחוח כמו עולת בהמה שמביא העשיר:
The Gemara says "whether someone says a lot or a little as long as he is acting with the proper intention of serving Hashem." Despite the person who said a lot also has proper intent (Gemara concludes) nevertheless if the person who said a little wasn't able to say more Hashem is appeased with that individual just as much as He is appeased with the person who said a lot. This is also implied from what the Gemaras proof is (to this idea
העקדה. כ' הבחיי פ' צו שאין די באמיר' אלא בביאור הפ' ויכיר נפלאות ה' וכן פי' מ"ש כל האומר תהלה לדוד ג"פ מובטח לו שהוא בן עה"ב:
עולה. לאחר עולה ושלמים ותודה יאמר פ' נסכים והיא בסדר שלח לך כי אין זבח בלא נסכים אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים ופ' צו את אהרן לא שייכא לעול' רק שייכא לקרבן תמיד וכמ"ש ס"ט ויאמר פ' ושמע' קול אלה בסוף ויקרא שהיא באה על שבועת ביטוי ועל שבועת העדות ואשם ודאי ואשם תלוי: נשאלתי למה כ' הטור והרב"י בש"ע לומר עולה כו' חטאת הלא קי"ל פ"י דזבחים דחטאת קודם לעולה וכ"כ רש"י פ' תזריע ע"ש ברא"ם ונ"ל דאמרי' בזבחי' דף ז' למה חטאת קודמת לעול' משל לפרקליט שנכנס למלך ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו ע"ש והתו' כתבו עולה דורון הוא אף על גב דאעשה מכפרת יותר מחטאת וכו' ע"ש פי' דאיתא בגמ' חטאת מכפרת על חייבי עשה מקופיא ועולה מכפר מקיבעא אעפ"כ כשקרב חטאת ראשונה א"כ כבר כיפר' על חייבי כריתות ועשה א"כ עולה הוי דורון אבל באמירתינו כתב הטור שלא יאמר יה"ר אחר פ' החטאת שמא אינו חייב חטאת והוי כקורא בתורה ועולה מכפרת אעשה דאמרי' בגמרא אין לך אדם שאינו מחויב עשה א"כ יאמר עולה קודם שהיא מכפרת כדאיתא בזבחים שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה כנ"ל אבל כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם:
בצבור. מפני המינים שאומרים אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור (ל"ח ס"ט):
ביום. אבל פ' הכיור ופ' תרומת הדשן יכול לומר קודם היום כדאיתא ביומא ספ"א:
יר"מ. אבל אחר פ' החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת (טור) ומשמע דעת הרב"י דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר כן דקי"ל כחכמים דאינ' באה נדבה רק כשהיה מונח לפניו חתיכה של חלב וחתיכ' של שומן ואכל א' מהן ואינו יודע איזה היא ועבי"ד סי' ה' והטור כתב אחר אשם יאמר יהי רצון וכב"י בשם מהרי"א ומהרי"ח שהאשם נמי בא בנדבה לפי שאמרו בנדרי' שהחסידים נודרין עצמן בנזיר כדי להבי' קרבן א"כ נראה שיש לו לבא כמו בנדב' עכ"ל מבואר מלשונו דלא כע"ש: ומה מאוד נפלאתי על הגאונים שהרי בנדרים דף י' אמרי' שהיו מתנדבין בנזיר כדי להביא קרבן חטאת ולא הוזכר שם אשם וא"כ בחטאת הל"ל יה"ר ולא באשם ועוד דמקרא מלא הוא דנזיר מביא חטאת ולא אשם אא"כ כשנטמ' וא"כ לא מקרי נדבה והוי דומיא דכל חטאות ואשמות שבאין על החטא וא"ל דשאני אשם נזיר דבא על המזיד וכדאיתא פ"ב דכריתות וא"כ בידו לידור בנזיר ולטמאות עצמו ולהביא אשם משא"כ בשאר קרבנות דבאין דוקא על השוגג זה אינו דא"כ ל"ל מכח נזירות הלא אשם שפחה חרופה ואשם פקדון חטאת דעולה ויורד נמי על המזיד ועוד דחלילה לצדיקים לטמאות עצמן במזיד ולעבור על ל"ת ועוד דעכ"פ חטאת מקרי באה בנדבה דמביא נזיר טהור: ושאלתי את פי הגאון הגדול מהור"ר יצחק נר"ו אב"ד דק"ק פוזנן בשנת תכ"ח והאריך בחריפותו ובקיאותו דחטאת נזיר אינה באה לכפרה לכן אי אפשר לאומרו על חטא אחר משא"כ באשם נזיר דבאה על כפרה וכשאומרו מתכפר בו חטא אחר ולא משמע כן בנדרים שפי' המפרש וז"ל שמתיראין שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהן והיו נודרין בנזיר ע"כ ש"מ שהיו מתכפרין בחטאת זו ואין כאן מקום להאריך בזה עיין ברמב"ם פ"א מנזירות: והב"ח כתב בשם רש"ל שאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון שיהא כו' וקשה לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע"ב דחטאת בעי ידיעה בתחלה דכתיב או הודע אליו חטאתו ואף שמשמע שם מדברי רש"י סוף דף ע"א דלא בעי ידיעה בתחלה מדקאמר שזה איל וכו' ע"ש מ"מ למסקנא בעי ידיעה ודברי רש"י צריכים ישוב ואין כאן מקומו וא"כ אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא לכן נ"ל לנהוג דאחר פ' האשם יאמר רבש"ע אם נתחייבתי אשם יה"ר וכו' דאשם לא בעי ידיעה בתחלה אבל אחר חטאת לא יאמר כלום ובהכי מתיישבה דעת הטור ע"פ ההלכה וכתוב בשל"ה דשבת וי"ט לא יאמר יהי רצון דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ"מ אם ת"ח הוא מוטב שיעסוק בפ' דיומא ע"כ ועיין סי' ק"ז ס"א ובע"פ וח"ה ועי"כ לא יאמר פ' תודה עסי' נ"א:
מקטר. כי אחר התמיד היו מקריבין הקטורת (ב"י א"ח) ובהג"מ כ' לומר הקטורת קודם תמיד וטעמא מדתנן פ"ג דיומ' קטורת של שחר היה נעש' בין דם לאיברים אבל בסדה"י כתב לומר התמיד קודם הקטורת דהא עיקר כפרה בדם וכ"כ תר"י רפ"ד דברכות גבי תפלת המנחה דעיקר נגד הדם ולכן מתחלת זמן שחיטת התמיד דהיינו מו' שעות ומחצה ותפלת השחר משיעל' ע"ה ובתפלת המנח' כ"ע מודו דתמיד קודם לקטורת כדאי' ביומא והע"ש שכתב לומר מנחה קודם לקטורת לא דק דהא אביי הוה מסדר מערכה וכו' ע"ש: