כתב נ"י גבי זרעי' שלא שתו בשם הראב"ד דאם הי' אונס אפי' הרוחה שרי במועד אבל כששכח או נתעצל אסו' הרוחה וצ"ע עבי"ד רסי' תקל"ז: בין קטנות. ובגמ' איכא פלוגתא ופסק כדברי שניהם להקל (ב"י וצ"ע דבסי' תק"ד) כ' בשם הרא"ש דלא אמרי' בשל סופרים הלך אחר המיקל כיון דכל א' מיקל בחד צד וכ"כ התו' וצ"ע לחלק ביניהם:

דבר האבד. אבל בדבר שאינו אבד פשיטא דאסור לעשות בח"ה ואם עשה דבר שאינו אבד בח"ה אפי' לבנו קנסו רבנן (נ"י) ומאבדין אותה ממנו ודוקא למ"ד מלאכת ח"ה דאוריי' (רי"ו) ונ"ל דדמי לעושה מלאכה בשבת שאסו' לו לעולם וה"ה לבנו וערסי' שי"ח ותק"ל וצ"ע בגיטין פ"ה ובי"ד סי' צ"ט: