שבינו לבין חבירו. דליכא למיחש שם לגנבי:

בונהו כדרכו. כיון שדבר האבד הוא דאיכא למיחש לגנבי:

מפני הסכנה. אבל בלא"ה אסור לסתרו ולבנותו אפי' איכא חשש גנבי (מרדכי):

ובונהו כדרכו. דאל"כ מימנע ולא סתיר:

מותר ליטול. אף על גב דמלאכה גמורה היא שרי כיון שאינ' של טורח ואינו אסור אלא חרישה עסי' תקל"ז ס"ט וב"י שם:

ציר כו'. וה"ה לתקוע המשקוף במסמרים שרי אם יש לחוש לגנבי ואם לאו אסור:

מעשה הדיוט. דכל דבר שאינו צורך אוכל נפש אף על פי שהו' לצורך המועד אסור מעשה אומן כ"א בדבר האבד כמ"ש ס"א (מ"מ):

אצטב' וכו'. נסר שמחברין לו רגלי' כעין ספסל שלנו מעש' הדיוט הוא (טור):

תנור. ונ"ל דאם הזמן קר מותר לעשות תנור להחם הבית החורף אם ראוי לאפות בו ואם אינו ראוי לאפות בו נ"ל ג"כ דשרי ערסי' תקמ"א ורסי' תקמ"ד:

שנשבר כו'. אפילו יכול להשאיל מחבירו שרי כ"מ במ"מ עסי' תק"ט: