שנפרדו. היינו כמו ענפי השבט שעומדין פרודו' ויכולין לאגדן:

נפרצו. אם השדר' בעצמו נפרצ' ונשברה ותלויה למטה נ"ל דכשר דדוקא ברוב עליו פסול דדמי לבהמה שנשברו רוב צלעותי' טרפי' ונשבר' השדר' כשר' וכ"מ ברי"ו דהוי כעין שבירה ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה:

ברוב עלין. ורוב כל עלה ועלה [ב"י]:

העלה העליון. שדרכה להיות כפול כשאר עלי הלולב (ד"מ ת"ה):

או שדרתו. מיהו הרב"י כתב דאין מצוי שיהא שדרתו יבש והעלין לחים וליכא לספוקי בזה ע"ש:

מברכין עליו. לא דק דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם ספר יראים ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל בלולב פסול לכ"ע וכ"מ בגמרא [ב"ח] וכן עיקר למעיין בס' יראים ובעל המנהגים ורמ"א לא עיינו כל הצורך ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר ואם כן פסול כל ז' וכ"כ רי"ו כל הפסולים פסולים כל ז' מפני שאין לו הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני עסי' תרמ"ט:

לא נחלקה התיומת. רק העלין שאצל התיומת העליונה:

עליו כפופי'. והרא"ש כתב אוהב אני יותר לצאת בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת [ב"י הגהות מנהגים] ואם כולן או רובן כפופים כל שהוא פסול [לבוש]: