אנשי מבוי שהיה ביניהם שיתוף במאכל אחד לשם סחורה וכו'. במשנה פרק הדר (עירובין דף ע"א) בעל הבית שהיה שותף עם שכניו לזה ביין ולזה ביין אינן צריכין לערב לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב ובגמרא אמר רב ובכלי אחד דתרתי בעינן מין אחד ובכלי אחד. ופירוש לערב לשתף שאין לפרש עירובי חצרות לפי שאינו אלא בפת וכתב הרשב"א ז"ל דהוא הדין לבני חצר אם היו שותפין בפת:

אחד מבני מבוי שבקש מחבירו וכו'. ברייתא פ' הדר (עירובין דף ס"ח) אחד מבני מבוי שבקש יין ושמן ולא נתנו לו בטל השיתוף. ומ״ש קודם השבת למד ממ״ש שם למעלה מזה זמנין דבעו לה מאתמול ולא אפשר למיתבה להו ולא הוי שיתוף דתניא אחד מבני מבוי וכו' אבל רש״י ז״ל פירש יין ושמן מן השיתוף כן פירש הראב״ד והוסיף עוד להקל שלא אמרו אלא באחד המזכה לכולן משלו דאיגלאי מלתא שאין הזכוי זכוי גמור ולזה הסכים הרשב״א ז״ל:

אחד מבני מבוי וכו'. מימרא דשמואל פ' חלון (עירובין דף פ'.) אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף בני מבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין ממנו שתופו בע״כ ואמרו שם רגיל אין שאינו רגיל לא:

ואחד מבני מבוי וכו'. זה מבואר בירושלמי וזה באור הענין לדעת רבינו כשהוא רגיל אם באו לביתו ונטלו עירובן עירוב וכשאינו רגיל אינן יכולין לבא לביתו ולרדת לנכסיו אבל כופין אותו בב"ד להשתתף עד שיאמר רוצה אני או שב"ד יורדין לנכסיו:

אחד מבני מבוי שהיה לו אוצר וכו'. פרק הדר (עירובין דף ס"ח) תניא אין משתתפין באוצר והקשו והא תניא משתתפין ותירצו דברייתא דמשתתפין כב״ה ואידך כב״ש ופירוש משתתפין באוצר כדברי רבינו וכן מוכיח שם:

חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות וכו'. כבר נתבאר פ' ראשון שהמזכה בשתוף לבני המבוי שאינו צריך להודיעם אבל בחצר זו שיש לה שני פתחים לשני מבואות דעת רבינו כדעת ההלכות שאמרו פרק חלון שצריך להודיעם. ומבואר בסוגיית הגמרא (דף פ"א:) שיש שם חילוק בין חצר זו לחצר אחרת אלא שיש מפרשים שהסוגיא ההיא אליבא דמ"ד שחצר זו אם עירבה עם שני המבואות הן אסורין עמה והיא אסורה עמהן ומש"ה צריך להודיעה שמא עם האחר היא רוצה להשתתף וא"א לה להשתתף בשניהם אבל לדידן דקי"ל שאם נשתתפה עם שניהם מותרת עמהם והם מותרים עמה כמבואר בסמוך בדברי רבינו למה צריך להודיעם והרי אע"פ שנשתתפה עם זה יכולה היא להשתתף עם האחר ולזה הקשו על דברי רבינו. ואני אומר שדעתו הוא שכל שיש לחצר זו דרך אחרת אין אומרים זכות הוא לה כשיהיה לה שני דרכים דשמא אינה חפצה בשיתוף שני מבואות דאוושי לה אינשי שבני המבואות יהיה להם מקום מיוחד יוכלו שניהם לשום בו כליהם ולהתחבר שם ביחד ולפיכך אין זה זכות גמור לעשותו שלא מדעתו וזהו שכתב שאינה זכות להם אבל כשהיא פתוחה למבוי אחד בלבד זכות הוא לה בהכרח ועכשיו תהיה סוגית הגמרא אליבא דהלכתא ודברי ההלכות ודברי רבינו קיימין אע"פ שנראה שיש להלכות טעם אחר לומר שנשתתפה עם שניהם אינה מותרת עם שניהם ושלא כדברי רבינו ומה שנראה לי לדעתו כתבתי:

אשתו של אדם מערבת לו וכו'. שם (דף פ') אמר שמואל אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו מיתיבי נשים שנתערבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ואין שתופן שיתוף ותירצו ל"ק הא דאסר עלייהו הא דלא אסר עלייהו ופירש רבינו בזה נלמד מדבריו ויש לרש"י ז"ל ולאחרונים פירוש אחר והוא כתוב בהשגות א"א פירוש אחר מפרשים בו כשהוא אוסר שאין להם פתח אחר לא לו ולא להם אלא למבוי זה או לחצר זו מערבת עליו אשתו שלא מדעתו אבל אם יש להם או לו יציאה אחרת אינה מערבת לו שלא מדעתו ע"כ. ופירוש זה נראה יותר מן הסוגיא אשר שם:

נשתתפו אנשי חצר וכו'. משנה וסוגיא דגמרא שם ומסקנא שם ובהלכות כדברי רבינו וכל זה נמשך אחר הפסק שהזכרנו בסמוך שחצר שבין שני מבואות צריך להודיעם וכפי דעתם ז"ל וכבר כתבתי שיש חולקים ודברי רבינו וההלכות עיקר. ובהשגות אם במין אחד נשתתפו א"א גם זה שבוש הוא שאין יכולין להשתתף אלא במין אחד ואם בשני מינין נשתתפו גם זה שיבוש ע"כ. וזה כסברתו שכתב פ"א שאין האוכלין מצטרפין לשתוף אלא לעירוב תחומין בלבד. וכבר כתבתי שדעת התוס' כדברי רבינו שכולן מצטרפין:

(ז-ט)

נשתתפה חצר זו עם בני המבוי וכו'. פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ט) אמר שמואל חצר שבין שני מבואות עירבה עם שניהן אסורה עם שניהן לא עירבה עם שניהן אוסרת על שניהן באחד רגילה ובאחד אינה רגילה זה שרגילה בו אסור וזה שאינה רגילה בו מותר ואמר רבה בר רב הונא אם עירבה עם שאינה רגילה בו הותר רגילה לעצמו ואמר שמואל אם עירב רגיל לעצמו וזו שאינה רגילה בו לא עירבה והיא עצמה לא עירבה דוחין אותה אצל שאינה רגילה בו כופין על מדת סדום. ונתבארו כל דברי רבינו חוץ מעירבה עם שניהן שאין הלכה כשמואל אלא כרב דפסק כר״ש התם (דף מ"ו:) ולדבריו עירבה עם שניהן מותרת עם שניהן וכן פסקו ז״ל:

חצר שיש לה פתח אחד למבוי וכו'. פ' הדר (עירובין דף ס"ז:) פתוח לקרפף ישראל בית סאתים אינו אוסר יותר מבית סאתים אוסר. ופירוש כל זה בשלא הוקף לדירה שאם הוקף לדירה אפי' יותר מבית סאתים אינו אוסר ובאור זה מובן מדברי רבינו:

אחד מבני המבוי שהלך לשבות וכו'. זה פשוט שדין המבוי כדין החצר ודין החצר מבואר פרק רביעי:

וכן אחד מבני המבוי וכו'. מימרא פ' כיצד מעברין (עירובין דף נ"ט:) א״ר חסדא אחד מבני מבוי שעשה דקה על פתחו אינו אוסר על בני מבוי:

אנשי מבוי שנשתתפו וכו'. זה מפורש בפרק הדר (עירובין דף ע"ג:) מדברי המשנה ומבואר בגמרא שיש בטול רשות במבוי:

מבוי שעירבו כל החצרות וכו'. משנה שם עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן, מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות כחצרות לבתים ואמרו שם בגמרא בהיתר שכחת אחד מבני חצר הטעם שהזכיר רבינו:

נשתתפו במבוי וכו'. זה מבואר בירושלמי ונכתב בהשגות. ופירוש מקפידין על פרוסתן לא על פרוסת השתוף נאמר שהרי אם נשתתפו בפת סומכין עליו משום עירוב כנזכר פרק ראשון אלא כאן בשנשתתפו ביין או בדברים אחרים והתירום שבת ראשונה מדוחק ופרוסתן פרוסה דעלמא:

מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו וכו'. מימרא פר"א דמילה (שבת ק"ל) ולפי שהושג רבינו מפירושה ומפסק הדין אאריך בה. שנינו שם אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו עירבו חצרות עם בתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות לא עירבו חצרות עם בתים מותר לטלטל בכולו א"ל רב חנינא חוזאה לרבה מאי שנא כי עירבו חצרות עם בתים דנתקו חצרות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחין לתוכו והכא בתים איכא חצרות ליכא כי לא עירבו נמי לחזינהו להני בתים כמאן דסתימי וחצר איכא בית ליכא ותירצו אפשר דמבטלי ליה לרשותא דכולהו לגבי חד והקשו סוף סוף בית איכא בתים ליכא ונשאו ונתנו בזה ומסקנא אלא אמר רב אשי מי גרם לחצרות שיאסרו בתים ואינן בתמיהא לדעת רבינו וזה פירוש מימרא זו דרב אשי א"א לומר בתים כמאן דסתימו דמו משום שהבתים הן הגורמין לחצרות לאסור כלומר שבהיות הבתים חלוקים ותשמיש החצר משותף וטפל לבתים נאסרו להוציא מן הבתים להם בשלא עירבו הילכך אין לומר שאינן אע"פ שג"כ אסור להכניס מן החצר לבתים מ"מ עיקר הגורם הבתים הוא שהרי החצר טפלה להן והן אינן טפלין לו אבל כשעירבו דין הוא שהחצרות לא יהיו נחשבות. ויעלה מזה הפירוש שתהיה מימרא דרב הלכה פסוקה בלא מחלוקת. אבל רש"י ז"ל ושאר המפרשים פירשו דטעם חדש אמר רב אשי דרב אזיל לטעמיה דס"ל (עירובין ע"ד) דלא אמרינן גג חצר ומבוי וקרפף רשות אחת הן אלא בשלא עירבו חצרות עם בתים ולא קי"ל הכי אלא אפילו עירבו רשות אחת הן כמבואר פ"ג ולזה דחו הא דרב מהלכה. וכתוב זה בהשגות עד שאמרו ומי שאינו מפרש כן תועה מדרך השכל. ואני אין הכרעתי מכרעת אבל רואה אני לשון הגמרא רחוק לפירושם כמו לפירושו וכל האחרונים כדעת הר"א ז"ל:

עובד כוכבים או צדוקי ששרוי בחצר שבמבוי וכו'. פ' הדר (עירובין דף ס"א:) מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי וכן בכמה מקומות מוכיח שם שהמבוי לענין זה כחצר ודברים פשוטים הם:

עובד כוכבים שהוא דר במבוי וכו'. שם (דף ס"ז) אמר שמואל עובד כוכבים שיש לו פתח ארבעה על ארבעה פתוח לבקעה אפילו מכניס ומוציא גמלים וקרונות כל היום כולו דרך מבוי אינו אוסר על בני מבוי מ"ט בההוא פתחא דמיחדא ליה טפי ניחא ליה:

וכן אם היה פתוח לקרפף וכו'. שם (דף ס"ז:) איבעיא להו פתוח לקרפף מהו ת"ש דא"ר חנן אפילו פתוח לקרפף רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו עובד כוכבים בית סאתים אוסר יותר מבית סאתים אינו אוסר ישראל בית סאתים וכו'. כדאיתא לעיל:

מבוי שצדו אחד עובד כוכבים וכו'. מימרא פרק הדר (עירובין דף ע"ד) כתבתיה פרק שני בדין החצר ע״ש:

כיצד משתתפין וכו'. פירוש זה הענין במדינה מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים ויש לה דלתות שהוא רשות היחיד גמורה כנזכר פרק ראשון ומפני זה אין מערבין אותה לחצאין לפי שכיון שכל העיר רה"י גמורה ואינה מחוסרת שום תיקון מחיצות ואפילו מדבריהם הרי היא כמבוי אחד ואין מערבין חצי מבוי המוכשר כולו בדין מחיצות אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות ובאו להכשיר חציה ולערבה הרשות בידם. וזה ברור שאפילו במבוי אחד יכול להעמיד לחי לחציו כנזכר פרק י"ז מהלכות שבת וכ"כ הרמב"ן ז"ל וכן מובן מלשון רבינו בביאור. וחלוקי עיר של יחיד ושל רבים מבוארים בגמרא פרק כיצד מעברין (עירובין דף נ"ט) ומוסכמים מכל המפרשים ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל אי זו היא עיר של יחיד כל שבנאה היחיד לעצמו וישכירנה לרבים או שמכרה אחר מכאן לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים פלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושים עכ"ל:

מדינה של רבים וכו'. שם (דף נ"ט:) סולם מכאן ופתח מכאן מהו ואסיקו סולם תורת מחיצה עליו:

המזכה בשתוף וכו'. מ"ש רבינו אם עירבו כולן עירוב אחד להוציא כמשערבין לחצאין שאין רצונן להיות משותפין ועל הדרך שיתבאר למטה ודבר ברור הוא ועיקר הלשון נראה שראוי להיות אם עירב לכולן עירוב אחד:

מי ששכח ולא נשתתף עם המדינה וכו'. גם זה פשוט:

מדינה שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד וכו'. גם זה שם בכיצד מעברין (דף נ"ט ס') וכבר הזכרתי ענין מדינה זו למעלה: