Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מרחיקין את האילן וכו'. משנה פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד ע"ב) וטעם החרוב והשקמה פירש״י ז״ל שענפיהן מרובין:
וכל אילן הנמצא וכו'. מפורש במשנה ובגמרא שם. ודין זה והרחקה זו אינן אלא בארץ ישראל לפי שאין אנו חוששין לנויי העיר ואפילו רובה ישראל אלא בארץ ישראל וכ"כ הרשב"א ז"ל וכ"נ מפירש"י ז"ל וכן מוכח בגמרא:
מרחיקין את הגורן הקבוע וכו'. משנה וגמרא שם. ופירוש גורן קבוע פירשו בגמרא כל שצריך לזרות ברחת ואינו יכול לזרוע בידיו:
מרחיקין את הנבילות ואת הקברות וכו'. שם (דף כ"ה) משנה כלשונה וכת"ק:
מי שבא לעשות וכו'. משנה שם (דף כ"ה) ופסק כר' יוסי וכסוגיא שבראש הפרק וכדאיתא בהלכות:
בד"א שאינו וכו'. מימרא שם מודה רבי יוסי בגירי דיליה:
לפיכך צריך שירחיק משרה וכו'. מבואר בהלכות ומכח המימרא שהזכרתי:
בעל העלייה שהיה שופך מים וכו'. מעשה בפרק הבית והעלייה (בבא מציעא דף קי"ז) וכן מבואר בהלכות:
מי שהיה לו אילן בתוך שדהו וכו'. משנה פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ה ע"ב) וכרבי יוסי וכדאיפסיקא הלכתא בגמרא:
וכן ראובן שחפר וכו'. משנה (דף כ"ו) וחילוק השש עשרה אמות בגמרא ובהלכות:
ואם אין צריך וכו'. במשנה שם:
מי שהיתה שדה חבירו נטועה וכו'. משנה שם:
בד"א בארץ ישראל וכו'. (עיין בפנים) זה נמצא בספר המחבר ובהשגות על הדין הראשון א"א בגמרא אינו כן ואמרו בין גפנים לאילנות בעינן טפי ע"כ. ועל מ"ש בין אילנות לאילנות כתוב בהשגות א"א מנין לו שאף בבבל לא יספיק בשתי אמות שהמחרישות וכלי הבקר שלהם קצרים ע"כ. ובמשנה (דף כ"ו) שנינו לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנה ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל אילן ובגמרא אמר שמואל לא שאנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות תניא נמי הכי לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו שתי אמות והא אנן תנן ארבע אלא לאו שמע מינה כדשמואל שמע מינה. [עוד שם] רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמצרא דפרדיסא דרב יוסף אתו ציפורי יהבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה א"ל [רב יוסף] זיל קוץ א"ל והא רחיקי לי וכו' א"ל ה"מ אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעינן טפי ופירש הרב אבן מיגש ז"ל בשם רבו האלפסי ז"ל דרבא לא הרחיק אלא שתי אמות כדינו בבבל ואמר לו רב יוסף דאילנות לגפנים בעינן ד' אמות כמו בארץ ישראל והן הן דברי המחבר בבבא ראשונה וכבר העמיד הרמב"ן ז"ל שיטה זו דהאי טפי אינו יותר מארבע אמות. אבל מה שנמצא בספרי המחבר שבין אילנות לאילנות צריך ארבע אמות בכ"מ הוא ט"ס לפי דעתי שהרי אמרו בגמרא בפירוש דאילנות לאילנות ובגפנים לגפנים שוים ומוכרח הוא מן הברייתא שאמרה לא יטע אדם אילן אא"כ הרחיק שתי אמות ואי אפשר להעמידה אלא באילנות לאילנות שאם באילנות לגפנים הא בעינן טפי וכמו שנתבאר. והמחבר לא הזכיר דין אם באו לסמוך בבת אחת ודעת הרב אבן מיגש ז"ל הוא דבארץ ישראל זה נותן שתי אמות וזה נותן שתי אמות ובבבל זה נותן אמה וזה נותן אמה ולזה הסכימו קצת המפרשים ז"ל ויש מי שכתב שכל אחד מרחיק כשיעור והראשון עיקר:
היה גדר בינתיים וכו'. במשנה שם:
מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו וכו'. משנה שם (דף כ"ז ע"ב) ופירש"י ז"ל החרוב והשקמה צלן מרובה וקשה לשדה:
וכן אם היה נוטה על בית השלחין וכו'. משנה שם ובגמרא מפני שהצל רע לבית השלחין מתוך זה למד המחבר לבית האילן ובמשנה אמר אבא שאול שאם היה זה אילן הנוטה אילן סרק אפי' שלא בבית השלחין קוצץ כנגד המשקולת וכן פסק אבן מיגש ז"ל ורבינו חננאל ז"ל פסק כת"ק. וזהו דעת המחבר בזה: