Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנותן מתנה וכו'. מפורש שם:
היה כתוב בשטר מתנה זו אחריות וכו'. ג"ז שם:
אמר הלוקח כן הוא וכו'. זה מבואר בהלכות:
ויראה לי שצריך לטעון וכו'. טעם הרב ז"ל שאל"כ היו יכולין להערים ולמכור ויטעון דמים הרבה וא"ת שאין אדם חשוד על השבועה ומתוך כך נאמינהו א"כ אם היה טוען שהיא מתנה אע"פ שיש בה אחריות נאמינהו בשבועה אלא מאי אית לך למימר חזקה שאין אדם מקבל אחריות על המתנה הכא נמי חזקה אין אדם קונה שוה מנה במאתים, זה נראה:
היה כתוב בשטר מתנה וכו'. מפורש בהל' הדין והטעם. וכ' הרשב"א ז"ל ואם קיבל עליו אחריות סתם ולא פירש לו סך ישבע הלה בכמה לקחה ויטול ואם זה עומד בטענתו ואומר לא כי אלא מתנה היא סלוקי ודאי [לא] מסלקינן ליה ונ"ל ששמין כמה שוה ונותן עכ"ל:
מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו וכו'. מבואר שם ובגמרא ובהלכות:
המוכר על תנאי בין שהתנה מוכר וכו'. זה נראה פשוט:
הלוקח שבנה והשביח וכו'. זה נמשך אחר מ"ש שלוקח הרי הוא כשליח בן המצר והודו לו האחרונים ז"ל. ולשון הגמרא מוכיח שאמרו א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוא לשון נזכר להם בשליח:
וכן אם לוה הלוקח וכו'. גם זה נמשך אחר מה שאמר שדינו כשליח:
זהו העיקר בכל אלו הדינין וכו'. כבר כתבתי זה:
לפיכך אם השביח וכו': בד"א שמחשבין וכו'. פירוש אע"פ שהוא כשליח זהו דוקא כשסלקו או בא לסלקו אבל קודם לכן ה"ז כלוקח עד אותו זמן ואין מחשבין לו פירות שאכל זהו דעתו ז"ל:
שליח שמכר וכו'. לא מצאתי אלו ג' הדינין מהיכן יצאו לרב ז"ל:
בעל חוב של מוכר וכו'. דעת הרב ז"ל שאחריות בן המצר על הלוקח וזהו כוונת הרב ז"ל כגון שראובן ושמעון מצרנין ומכר ראובן שדהו ליהודה אם יבא בעל חוב של ראובן ויטול השדה משמעון שסלק את יהודה הרי שמעון חוזר על יהודה ויהודה על ראובן ונראה טעמו של דבר שאע"פ שלוקח הוא כשליח בן המצר ודאי אם לא רצה בן המצר לקנות אין הלוקח כופהו לקנות ולפיכך אם תשאר בידו ויטרפוה ממנו הרי הוא חוזר אצל ראובן ואם אין לו לשלם מפסיד וכיון שכן אף כשסלקו בן המצר אם יטרפוה ממנו הוא בעל אחריות שהרי הוא כחוזר ומוכרה זה נ"ל לדעת הרב ז"ל. ובהשגות א"א לזה לא ידעתי טעמו ואולי מפני שפשע שקנה מאיש שיש עליו שט"ח ע"כ. ואין דברים הללו ברורים ומ"מ הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל חלקו על המחבר ואמרו שאין אחריות בן המצר כלל על הלוקח אלא על המוכר:
כל בעל חוב שטרף וכו'. זה נראה פשוט:
קטן שהיה וכו'. גם זה פשוט:
בעל שהיתה אשתו וכו'. זה נראה פשוט ולא מצאתי דינים אלו בגמרא אבל הם פשוטים בעצמן:
עמדה האשה מדעתה וסלקה את וכו'. כבר כתבתי בכיוצא בזה פ"ל מהל' מכירה: