חצר השותפין כל אחד מהן כופה וכו'. במשנה פירקא קמא דבבא בתרא (דף ז') פסק כתנא קמא וכ"פ ז"ל:

אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור וכו'. זה פשוט:

עשה אחד מהן וכו'. אולי הוציא זה המחבר מדין בונין הכותל למעלה מארבע אמות שאם גילה אחד דעתו שהוא רוצה בו שפורע חלקו בהוצאה כמבואר ראש פרק ג':

מי שיש לו בית בחצר וכו'. תוספתא כלשונה הובאה בהלכות:

אחד מן השותפין בחצר שביקש וכו'. ס״פ חזקת (בבא בתרא דף ס') נתבאר:

וכן שאר הדברים וכו' חוץ מן הכביסה וכו'. מימרא שם (דף נ"ז ע"ב) אמר ר"י וכו' בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה:

אחד חצר השותפין ואחד מבוי וכו'. נתבאר בתוספתא (סוף ב"מ) שבני מבוי כופין זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט וכו' כמו שנתבאר שם כ"ש לעשות במבוי דברים שאין דרך לעשותן ופשוט הוא אחר שהרשות משותפת ביניהם:

אחד מן השותפין בחצר וכו'. משנה פ' חזקת העמידוה בגמרא בחצר השותפין:

ואם העמיד בפני בהמה זו וכיוצא בה מחיצה וכו'. שם במשנה:

בד"א בחצר השותפין וכו'. זו סברת הרב אבן מיגש ז"ל וכ"כ פרק חזקת והא דאמרינן בחצר השותפין עסקינן לאו למימרא דבחצר חבירו דקפיד אפילו אהעמדה כדי הויא לה חזקה דא"כ אין לך משאיל מקום לחבירו בחצרו להעמיד שם בהמתו אלא למימרא דבחצר שאינה של שותפין אפילו עשה מחיצה נמי לא הויא לה חזקה דבודאי בדרך שאלה היא. עוד כתב ז"ל ודוקא היכא דלא החזיק שלש שנים הוא דאיכא לאיפלוגי בין חצר חבירו לחצר השותפין א"נ החזיק ג' שנים וליכא טענה אלא מחמת שתיקה אבל החזיק שלש שנים חזקה שיש עמה טענה בחצר חבירו אפילו לא עשה מחיצה והיתה עומדת שם ביום ובלילה ה"ז חזקה דהיינו כל חזקה שבעולם ובחצר השותפין אם לא עשה מחיצה אפילו החזיק שלש שנים לא הויא חזקה נמצא שבחצר חבירו הכל תלוי בשני חזקה והוא שטוען שמכר או נתן ובחצר השותפין הכל תלוי בעשיית מחיצה ואין משגיחין על השנים אלו דבריו ז"ל ודברי המחבר בדין חצר חבירו בלא חזקת שלש שנים הם אבל בחזקת שלש שנים בטענה ודאי החזיק וכ"כ פי"ב מהלכות טוען ונטען. ובהשגות כתוב א"א הירושלמי חולק עליו וכו'. סובר הר"א ז"ל שדברי הירושלמי אפילו בלא חזקת שלש הוא וכ"נ דעת בעל העיטור ז"ל ומפרשים הרי זו חזקה מחמת מחילה ודברים מתמיהים הם שבהעמדת בהמה לשעה או בגידול תרנגולין תהיה חזקה ואין לומר ל' יום שהרי לא ביארו ואם כדבריהם אין לך אדם משאיל מקום לחבירו וכמ"ש רבינו ונ"ל שפירוש הירושלמי לפי דבריו הוא בחזקת שלש שנים ובטענה ואמרו גדל סתם לסמוך על הידוע שרוב החזקות בשלש שנים ורבי יוסי הכריח כן ואמר אם יש לו לגדל שהוא כדברי המחזיק שנמכר או שנתן מקום זה לו להשתמש בכך הרי גדל פירוש הרי גדולו מוכיח עליו ואם כדברי הלה שלא נתן לו רשות לגדל הרי החזיק ואיך יחזיק שלש שנים בלא טענה זה נ"ל לפרש לדעת רבינו ורבו ז"ל:

אחד מן השותפין שביקש לפתוח וכו'. משנה וגמרא סוף חזקת (בבא בתרא דף נ"ט ודף ס'):

וכן לא יפתחו השותפין בחצר פתח כנגד פתח וכו'. משנה שם ופירש ר"ש ז"ל אלא ירחיק משהו זה מכנגד זה וטעמא משום צניעותא וכתב הרשב"א ז"ל שהטעם לפי דבריו דדי בהרחקת משהו דסוף סוף אי בעי קאי בחצר וחזי ליה והאריך בזה ובסוף דבריו כתב ולולי שאמרה הר"ש היה נראה שצריך להרחיק עד שלא יוכל לראות מפתחו דרך פתח חבירו כלל:

אבל פותח אדם לר"ה וכו'. במשנה שם ובגמרא דא"ל סוף סוף הא בעית איצטנועי מבני ר"ה ופירש ז"ל דסוף סוף רוכבי סוסים וגמלים רואין אותך בחלונותיך, דעתו ז"ל שאפלו בחלון שהוא גבוה ואין אנשים הולכים על רגליהם יכולין לראות דרך החלון פותחין כנגדו והקשו עליו מאותה דאביי הנזכרת פ"א מדין שני בתים בשני צידי ר"ה שאמרו זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' כנזכר למעלה בפ"ג אלא הכא בחלונות נמוכים בדוקא הוא מתני' וכל פתח שאין אדם יכול ליכנס ולצאת נקרא חלון וכן עיקר ע"כ לשון הרשב"א ז"ל:

ואעפ"כ לא יפתח אדם חנות וכו'. תוספתא הובאה בהלכות ודקדקו המפרשים ז"ל במבוי שאינו מפולש אם פותחין לו פתח כנגד פתח והעלה הרשב"א ז"ל דאפילו במבוי כל שיש למטה ממנו שלשה בתים הרי הוא כרה"ר דא"ל סוף סוף הא בעית איצטנועי מן הרבים ורה"ר דקתני לאו דוקא אלא שרבים בוקעין בו עכ"ל:

אחד מן השותפין שלקח בית וכו'. משנה שם:

אבל פותח הוא פתח עלייה לתוך ביתו וכו'. דעת המחבר ז"ל בפירוש הסוגיא כדעת הרב אלפסי ז"ל שיכול לבנות העלייה לתוך ביתו והטעם שכל שהיא פתוחה בתוך ביתו אינו עשוי להכניס שם דיורין כיון שאין שם דרך אלא עליו וכ"כ הרמב"ן ז"ל ואפילו בית שלקח בחצר אחרת אם סתם פתח החצר ההוא ופתחו לתוך ביתו רשאי שלא כדברי קצת המפרשים ז"ל שסוברין שאינו יכול לבנות עלייה על גבי הכותלים כלל ואע"פ שהוא פותח לתוך ביתו וכן אינו רשאי לפתוח בית מחצר אחרת לתוך ביתו בשום צד וכבר פירשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והסוגיא לדעת הרב אלפסי ז"ל ומבואר בתוספתא כדבריו:

מכאן אתה למד שאחד מן השותפין שהביא אצלו לביתו וכו'. זה סברת המחבר וראייתה בצדה ומבואר בגמרא שהטעם מה שנזכר למעלה מפני שמרבה עליהם הדרך. ובהשגות א"א חיי ראשי נ"ל דבריו סותרין זה את זה וכו'. ואני אומר שאין דברי המחבר בסמוכין על שולחנו ונטפלין עמו דכל כי הא יהא ביתו פתוח לרוחה ותבא עליו ברכה אבל כשאין סמוכין על שולחנו ואין נטפלין עמו ודרין שם יכולין לעכב עליו.

ומה שכתב שהוא פותח עלייה לתוך ביתו. לאו למימרא שידורו בה אחרים אדרבה הטעם הוא מפני שאינו עשוי להכניס דיורין שיעברו דרך ביתו כמ"ש למעלה ולפתוח העלייה לחצר מוחין בידו אף על פי שאינו מכניס בה דיורין דלאו כל כמיניה לרבות פתחים בחצר או שמא יכניס בה דיורין ולא בעי למיקם בהדיה בדינא זה נראה בדעת המחבר ז"ל ודעת הר"א ז"ל הוא שכל שאינו מרבה בפתחים או בבתים יכול להרבות דיורין ואפילו חלוקין:

וכן השוכר וכו'. זה נראה שאפילו הר"א ז"ל יודה בו והטעם לפי שגוף הבית למשכיר ומכל מקום נראה דברוצה לסמוך על שולחנו אדם אחד שהרשות בידו ואין משכיר יכול לעכב עליו דסתם שוכר בית לו ולנטפלין עמו הוא שוכר זה נ"ל:

היה פתח של אחד מהן קטן לא יעשהו גדול וכו'. משנה וגמרא שם (דף ס'):

וכן אם הפתח גדול לא יעשנו שנים וכו'. משנה וגמרא שם:

אבל מי שהיה לו פתח קטן לרשות הרבים וכו'. משנה שם:

כופין בני מבוי זה את זה וכו'. תוספתא הובאה בהלכות פ"ק. [בש"ס דעירובין דף פ']:

מי שיש לו פתח במבוי וכו'. שם בתוספתא וכתב אבן מיגש ז"ל וכיון שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי עד פתחי אפילו לעכב נמי יש לו לעכב ולמנוע אותן מעשיית הדלת וכ"כ הרשב"א ז"ל:

ומבוי המפולש לר"ה וכו'. מימרא דשמואל פ"ק (דף י"ב) ופירש הרשב"א ז"ל דמפולשין לאו למימרא דוקא מפולשין משני צדדין אלא אפילו מצד אחד וכן מוכחת הסוגיא ויש מי שפירש דוקא במפולשין משני צדדין:

מי שביקש לפתוח לו פתח במבוי וכו'. נתבאר בפירוש פ"ק (דף י"א) בסוגיא שאינו רשאי לפתוח לכתחלה:

ואם היה מבוי מפולש וכו'. כך כתוב בהלכות וכך כתבו ז"ל ובמפולש לר"ה:

היה לו פתח סתום במבוי שאינו מפולש וכו'. ברייתא פ"ק:

ואם פרץ את פצימיו וכו'. מימרא שם ופירוש שסלק מזוזתו ומשקופו שגילה דעתו שאינו רוצה לפתחו עוד:

וכן אחד מבני מבוי שביקש לסתום פתחו וכו'. גירסת המחבר כגירסת ההלכות אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או לא אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת ופשטו בני מבוי מעכבין עליו כלומר שבני המבוי הישן יכולין לעכב לפי שהאכסניא היא מתחלקת לפי בני אדם ופירוש אכסניא מתחלקת הוצאת חיל המלך ומשרתיו וזה מ"ש המחבר:

חמש חצרות הפתוחות למבוי שאינו מפולש וכו'. מחלוקת דרבי ורשב"א (שם דף י"א) פסק כרבי ודלא כרב הונא וכן בהלכות:

וכן בעל השנייה שפתח לחצרו וכו'. ג"ז מוכרח שם וכו' וכן מוכחת הברייתא: