Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנותן מתנה בין בריא בין שכיב מרע וכו' כדי לאבד ממון אחרים. בהשגות א"א פירוש הטובה שקבל ממנו ע"כ. וכמדומה לי שלא ראה הרב ז"ל סיום בבא זו בספרי המחבר וכך כתב בספרינו כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן. והוא דבר מבואר שאם נאמר שמתנה בסתר מועילה יבא הדבר לידי הפסד שימכור אחר כן מה שנתן ויקנוהו ממנו לפי שלא ידעו במתנה. ולפיכך אמרו שלא תועיל להסיר קנוניא. ופירוש דברי הר"א ז"ל שהטעם שאינו נותנה בלב שלם אלא מפני שקבל טובה ממנו ואינו רוצה שתועיל. וטעם רבינו עיקר:
כל שטר מתנת קרקע שאין וכו'. מ״ש המחבר קרקע לאו למימרא דמתנת מטלטלין שהיא מסותרת שתועיל דהא סתמא אמרינן האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה וכן מוכיחין דברי המפרשים וגם המחבר הקדים הנותן מתנה סתם ולא אמר הנותן מתנת קרקע אלא ודאי מ״ש כאן קרקע אינו אלא מפני שאין שטר מועיל במטלטלין בלא קניין והוא הדין לקניין מטלטלין ודאי בשצוה להסתירו וזה הדין מבואר פ' חזקת (בבא בתרא דף מ':) וכך כתוב שם אמר רב יהודה האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף (כגון) דאמר להו לסהדי זילו אטמרו וכתובו ליה איכא דאמרי אמר רב יוסף (כגון) דלא א״ל תיתבו בשוקי ובברייתא וכתבו ליה פירוש בשווקים וברחובות ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא ובעינן סתמא מאי פירוש סתמא כל שאין כתוב בה אמר לנו כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסיא ואמרינן רבינא אמר לא חיישינן רב אשי אמר חיישינן והלכתא חיישינן ע״כ. ומתוך כך כתב המחבר חוששין שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל וכן פיר״ש שם ור״ח ז״ל דחיישינן ופסולה וכ״נ דהאי לישנא בתרא דרב יוסף לפרושי מתנתא טמירתא דאמר רב יהודה היא ורב יהודה הא אמר לא מגבינן בה אבל קצת הגאונים ז״ל חלקו בזה ואמרו מדקאמר חיישינן ולא קאמר לא קנו אלמא חששא היא ואיכא לדקדוקי עלה דמילתא כגון דסיים מיניה חד גברא למכתב ליה מתנה וקא מדחי ליה זמנא בתר זמנא ובתר הכי אמר להו לסהדי כתובו ליה סתמא דהתם ודאי איכא למיחש דדחויי בעלמא הוא דקא מדחו ליה אבל אי חזינן דכתבה מדעתא דנפשיה ליכא למיחש להאי חששא ולא מחזקינן ליה בסתמא למתנתא טמירתא ומתנתא מעלייתא היא, כך כתוב בעיטור בשמא דרבוותא, והרב אבן מיג״ש ז״ל כתב הכי קאמר רבינו הרב ז״ל וכך הורה בתשובותינו וגאון נמי מצינו לו תשובה בענין זה וכך הורה עכ״ל. ופירוש אחר י״ל חיישינן הא מפסל לא פסלינן ונפקא מינה דהיכא דאתא נותן וערער ערעורו עירעור הא לא אתא וערער מגבינן בה ודברי המחבר עיקר דודאי סתמא הרי הוא כמתנתא טמירתא ממש וכבר כתבתי סעד לזה וכן בדין השכ״מ כתוב בהלכות כתב רבינו האי גאון ז״ל לא רגילינן בצואות וכו' ועוד כתב שכ״מ דאמר לא תגלו הא תפקדתא וכו' כדאיתא בהלכות וכתב רבינו פ״ט ובחידושי הרשב״א ז״ל וכתב ר״ח ז״ל וכן המקנה מתנה בקניין צריך להזכיר בעת הקניין כי מתנת פרהסיא אני מקנה ואם לא הזכיר אלא בשעת הקניין נתן סתמא פסולה וכן אמר גאון והא סמיכו רבנן ותקינו למיכתב מתנת פרהסיא ופרשי בה והכי אמר לן מתנתא דא כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסיא כי היכי דלא תהוי כמתנתא טמירתא עכ״ל רבינו חננאל ז״ל:
All land gift deeds etc. When the Rambam specified land, it is not to indicate that a secretive chattel gift deeds are valid, for we commonly say that these may not be used and this is agreed to by commentators, and also the Rambam introduced the topic of one who gifts without mention of land. The reason the term land is used is because for chattels gift deeds are not sufficient by themselves without a proper act of acquisition. But the same rule applies by chattels that a secretive deed is not valid. This ruling is brought in Baba Batra 40b: "Rav Yehuda says: With regard to this document detailing a concealed gift, we do not collect with it. The Gemara clarifies: What are the circumstances of a concealed gift? Rav Yosef said: It is referring to a case in which the giver said to witnesses: Go and hide and write a document for the recipient of this gift. And there are those who say that Rav Yosef said: It is referring to a case in which the giver did not say to witnesses: Sit outdoors in the marketplace and write it for him. The Gemara asks: What is the difference between the two versions of Rav Yosef’s statement? The Gemara answers: The difference between the two versions is in a case where his instructions were without specification, i.e., he did not tell them to write the document in private or in public. A dilemma was raised before the Sages: What is the status of a document detailing a gift that is with-out specification as to whether the giver desired that it be publicized? Ravina says: We are not concerned that it may be a concealed gift, and Rav Ashi says: We are concerned. And the halakha is that we are concerned." And that is why the Rambam stated that the document is suspect to be a secret gift and the recipient is not entitled to the gift. This is also the view of Rabenu Shmuel (Rashbam) and Rabenu Chanan’el. This seems reasonable because of the second version of Rav Yosef which explains the meaning of a concealed gift according to Rav Yehuda (i.e. unless it is spelled out that the gift is not concealed it is considered concealed). And Rav Yehuda is very clear that it cannot be used. But some Ga'onim disagree and say that because we (only) need to concerned, and it does not say that there is no gift, So it only remains a concern. And perhaps we can deduce that it is dealing with a case in which a person states an intention to give a gift, and repeatedly delays the giving, and then he tells witnesses to write a gift deed (without a publicity clause) in such a case one definitely needs to be concerned as it may just be a delaying technique. But in a case in which a person wants to give the gift there is no reason for concern, and we would not consider a gift deed without a publicity clause as a concealed gift, but it would be a valid gift deed. …And another explanation is that while we are concerned the gift is not invalidated. And this makes a difference in a case when the one who gifts raises an objection which is recognized (and invalidates the gift) but if he does not raise an objection then the deed is valid.
הכותב שתי מתנות וכו'. זה נתבאר שם דאמרינן גבי מתנתא טמירתא אמר רבא והוי מודעא לחבירתה ואסיקנא התם דהך מימרא דרבא לא בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר וטעותא היא דלא הוי מודעא ופיר"ש ז"ל הויא מודעא הך מתנתא טמירתא היא מודעא לבטל חבירתה שטר מכר או מתנה גלויה וכשרה שנכתבה אח"כ על שדה זו ולאדם אחר דלכך כתב להך טמירתא דלא להחזיק בהאי שדה האי בתרא עכ"ל ואסיקנא דלא הוי מודעא וזה פשוט:
כבר ביארנו וכו'. פרק עשירי מהלכות מכירה.
לפיכך מי שהיו הדברים מוכיחין וכו' מעשה באחד וכו' עד בעניינים אלו. בגמ' גבי האי דאמר רבא והויא מודעא לחבירתה אמרינן בגמרא והא דרבא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאזיל לקדושי אתתא אמר ליה אי כתבת לי כולהו נכסיך הוינא לך ואי לא לא הוינא לך אזל (איהו) כתב לה לכוליה נכסיה אתא בריה קשישא (קבל קמיה) [א"ל וההוא גברא מה תהוי עליה] אמר להו לסהדי זילו איטמרו בעבר ימינא וכתבו ליה אתא לקמיה דרבא אמר להו לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא סבר משום דהויא מודעא לחבירתא, פי' שמתנת הבן הוי מודעא למתנת האשה ומהכא הוה שמע דמתנה מסותרת הויא מודעא לגלויה ולא היא התם מוכחא מילתא מחמת אונסא הוא דקא כתב לה אבל הכא פי' בעלמא מר ניחא ליה דליקני כו' ע"כ. ופירוש המחבר כך הוא ולא היא התם הוא דהויא מתנת הבן מודעא משום דעובדא גופא מוכחא דאיכא אונס ומיהו אי לאו מתנת הבן היינו אומרים שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו אלא גמר בלבו ונתן אבל כשכתב לבן מתנה מסותרת בטל מתנתה וכן פירשו ז"ל ועיקר. דודאי שלא במתנת הבן אין זה אונס כלל ועכשיו גם כן אינה בטילה מדין אונס אלא מדין מודעא. וזהו שהקדים המחבר כבר ביארנו שהמוסר מודעא ואף על פי שאין שם אונס וכו'. ויש שיטות אחרות וזאת נכונה:
שני שטרות שזמנם וכו' אם דרך אנשי העיר לכתוב שעות כל הקודם זכה. פירוש וכשנכתבו בשטרות אלו שעות ואע״פ שאין אנו יודעים למי מסר ראשון תלינן שהמוקדם נמכר לו קודם והרי קדימת המעות במקום שנהגו לכתוב כקדימת הימים בכ״מ ודין זה מתבאר פ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד:) בעובדא דאימיה דרמי בר חמא ופירשוה בהלכות בשאין בה קניין:
ואם אין דרכן לכתוב שעות וכו' אע"פ שידענו אי זה מהן נכתב ראשון כיון שלא ידענו שעת המסירה הרי הדבר מסור לב"ד. ודין זה מחלוקת דרב ושמואל שם במי שהיה נשוי דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני והלכתא כשמואל בדיני. ואמרינן התם טעמא דשמואל דס"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי. פירוש ואילו באו עדים ואמרו לזה נמסר בבקר ולזה נמסר בערב זה שנמסר לו ראשון קנה דעדי מסירה כרתי הלכך שודא עדיפא דדילמא אתו סהדי ומסהדי ואמרי דהכי הוה מעשה ואע"ג דאפשר נמי דבבת אחת נמסרו שניהן וזכות שניהם חלה בבת אחת מ"מ הא מילתא לא שכיחא ודינא דשודא שכיחא טפי כך פירשו ז"ל:
בד"א בשטר שאין בו קניין וכו' אבל אם היה בכל שטר וכו'. זה פשוט דמשעת קניין שעבד נפשיה. ומבואר בהלכות שם דאי אית ביה קניין הוה קיימא בידא דמאן דקדים אפילו שעה אחת עכ"ל:
וכן אם היו שם עדים וכו'. כבר נתבאר זה למעלה וכר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי:
שני שטרות היוצאין על שדה אחת בשם וכו'. מימרא פ' נערה שנתפתתה בכתובות (דף מ"ד):
אם היה השטר הראשון מתנה וכו'. מפורש שם:
ואע"פ שלא היה כתוב שם אחריות. בשטר המכר שאחריות במכר אע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי. כמו שנתבאר פ' י"ח מהל' גזילה:
וכן אם הראשון במכר וכו'. גם זה שכתב ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא. וכן הן דברי המחבר. ויש מי שפירש ליפות כחו שאם יערער עליו בעל המצר יטמין שטר המכר ויאמר במתנה נתנה לי אבל אם נודע שכתב לו שטר אחר של מכר יש בו משום דינא דבר מצרא כמו שנתבאר פי"ג מהלכות שכנים. ויש מי שכתב דאע"פ שנודע שכתב לו שטר אחר של מכר כיון שכתב לו שטר מתנה אין בה משום דינא דבר מצרא וכתב הרשב"א ז"ל ושמא נאמר לפי דבריו דשטר מתנה באחריות שאני לפי שהשטר זה בעצמו נידון כמכר ואין כאן מתנה כלל אבל כתב לו שטר מתנה מוחלט לכך כתב לו שאם יערער עליו בן המצר שלא יהא המכר מכר ויזכה בו מכח מתנה זו וצ"ע עכ"ל:
היו שני השטרות במכר וכו' אם הוסיף בשני כלום וכו'. ג"ז שם מודה ר"נ דאי כתב לזה דיקלא לתוספת כתביה, פי' ואם הוא שטר מכר ובא לגבות מחמת האחריות גובה העיקר מזמן הראשון ותוספת מזמן שני כן כתבו רוב המפרשים:
ואם לא הוסיף וכו'. זה מפורש שם והיא מימרא דרב נחמן. ואמרינן עלה מ"ט רפרם אמר אימר אודויי אודי ליה פי' שהשטר הראשון שקר. רב אחא אמר אימר אחולי אחיל גביה, פי' לשעבוד שיש מזמן ראשון לזמן שני ואמרינן דאיכא בינייהו לשלומי פירי, פי' פירות שאכל לוקח בין זמן ראשון לזמן שני לרפרם משלם לרב אחא לא משלם. ולטסקא לפרוע מס הקרקע למלך מזמן ראשון לזמן שני לרפרם על המוכר או הנותן לפרוע לרב אחא על הלוקח לפרוע, לשון ר"ש ז"ל. ופסק המחבר כרפרם מפני שקרקע בחזקת בעלים ראשונים עומדת: