שבורה כיצד וכו'. שנינו במשנה פ' א"ט (דף מ"ב) נשתברו רוב צלעותיה ובברייתא (דף נ"ב) ת"ר אלו הן רוב צלעותיה וכו' וכלשון רבינו:

והוא שנשתברו וכו'. פשוט שם אמר זעירי ומחציין כלפי שדרה:

נשברו שש מכאן וכו'. פשוט שם אמר רבה בר רב הונא ובצלעות שיש בהן מוח:

וכן אם נעקרו רוב וכו'. פלוגתא דעולא אמר בן זכאי ור' יוחנן דעולא אמר ב"ז נעקרה ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין ור"י אמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין. ופסק כר' יוחנן בין נעקרו ובין נשתברו ברוב שני צדדין. וכתב הריא"ף וסוגיין כר' יוחנן משום דבגמ' פרכינן עליה דרב מדר"י ולא מהדרינן רב דאמר כבן זכאי ש"מ ליתא דב"ז:

ואם נעקרה וכו'. פשוט שם הכא בוכנא ואסיתא פירש"י ז"ל כלומר צלע וקצת חוליא. ובהלכות ואם נעקרה צלע וחצי חוליא עמה שהוא בוכנא ואסיתא טריפה:

וכן אם נעקרה וכו'. פשוט שם כמה חסרון בשדרה ב"ש אומרים שתי חוליות וב"ה אומרים חוליא אחת ואוקימנא תמן בשלהי כפלי ופירש"י בשלהי כפלי יש שם חוליות הרבה שאין להם צלעות. וכפלי הם הכסלים והלכה כב"ה:

בהמה שנשמט וכו'. בפ' א"ט (דף נ"ד:) אמר רב מתנה בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה. וגירסת הריא"ף ורבינו הכי היא א"ר מתנה בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה וה"מ דאיעכול ניביה אבל לא איעכול ניביה כשרה. והרשב"א ז"ל הקשה על גירסא זו כמה קושיות וגורס כגרסת הספרים שלנו א"ר מתנה בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה ורבה אמר כשרה ואי איפסיק ניביה טריפה והלכתא אפילו איפסיק כשרה עד דמתעכל איתעכולי. ולפי שלענין הדין אין הפרש בין שתי הגרסאות שכולם עולין למקום אחד לא הארכתי לפרש. אבל בהשגות כתוב דומה שהוא סובר היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ולאו כלום הוא אלא בעצם אחד נאמרו שניהם והוא הכף עצמו שנשמט ראשו מן השדרה זהו שמוטת הירך אבל בוקא דאטמא הוא הראש התחתון שנשמט מן הקולית וראש הקולית הוא כעין בוקא ונכנס למכתשת שבכף וזהו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה והוא דאיעכול ניביה אבל השמוטה שאמרו אין צורך עיכול עכ"ל השגה זו. וכדי לעמוד על עיקרן של דברים צריכין אנו לפרש צורת העצם: דע ששלש עצמות הן בעוף ובבהמה. העצם התחתון בעוף קרוי רגל וכנגדו בבהמה ארכובה הנמכרת עם השוק. למעלה ממנה עצם אחר הנקרא פאל"א וכנגדו בבהמה אשמולא"ר. ולפי דעת רבינו שמוטת ירך ובוקא דאטמא שוות הן ובמקום אחד הן ושניהם בדאיעכול ניביה והן שנשמט עצם שלישי ממקום חיבורו בגוף וכן הוא דעת רש"י והתוס' וכן הכריע הרשב"א. וא"ת אמאי קרי ליה במקום אחד בוקא דאטמא ובמקום אחר שמוטת ירך. ועוד אמאי בבוקא דאטמא פריש והוא דאיעכול ניביה ובשמוטת ירך לא פירש. וי"ל דגבי שמוטת ירך קרי ליה הכי משום דבעי למיתני שמוטת יד תני שמוטת ירך והאי דלא פריש בשמוטת ירך בדאיעכול ניביה כדפריש גבי בוקא דאטמא י"ל משום דהאי דאמרינן בשמעתין גבי שמוטת ירך לא בא כל עצמו להודיענו דין שמוטת ירך של בהמה שכבר ידענו ממה שפסקו למעלה שהיא טריפה אם איעכול ניביה וכל עצמו לא בא להודיענו גבי שמוטת ירך אלא משום עוף לבד שהרי לגבי מתני' דאלו כשרות בעוף מייתינן לה תדע שהרי בבהמה בסוגיא זו אין חולק בדבר ולא נחלקו אלא בעוף שיש מי שסובר נהי דבבהמה טריפה בעוף היה לנו להכשיר משום דבהמה עיקר סמיכתה על רגליה כשנשמטה ירכה טריפה אבל עוף שיש לו כנפים היה לנו להכשיר. זו היא שיטת רבינו ורש"י ורבותינו בעלי התוס'. אבל הראב"ד סובר שדינים חלוקים הן דשאני בוקא דאטמא משמוטת ירך דשמוטת ירך אין אנו צריכין שיתעכלו ניביו ובבוקא דאטמא הוא שנזכר עיכול ניביה ושם דוקא הוא שצריך שיתעכלו ניביו. ולכן פירש דבוקא דאטמא דשף מדוכתיה היינו שנשמט עצם שלישי זה ממקום חיבורו בגוף והתם הוא דבעי עיכול ניביה. ושמוטת ירך שנשמט העצם השני שנקרא שוק ממקום חיבורו בעצם השלישי וזה אע"ג דלא איעכול ניביה טריפה דהרי בשמוטת ירך לא הוזכר עיכול כלל. וא"ת לפי פירוש זה קשה אמאי קרי ליה שמוטת ירך והלא שמוטת שוק הוא שהרי הירך במקומו עומד והשוק המחובר לו הוא שנשמט ממנו. י"ל אין הכי נמי אלא דאי הוה אמר שמוטת שוק הוה אמינא דהיינו שנשמט השוק ממקום חיבורו ברגל וטריפה משום צומת הגידין שמתחילין באותו פרק מש"ה קרי ליה שמוטת ירך אע"פ שלפי האמת שמוטת שוק היא. זו היא שיטת הראב"ד ז"ל. ודברי רבינו עיקר הוא משום דבגמ' גבי שמוטת ירך אמרי' שמוטת יד בבהמה כשרה ושמוטת יד ודאי בעצם המחובר לגוף הוא דהא דומיא דגף בעוף נקיט יד בבהמה והתם ודאי בעצם המחובר לגוף קאמר מדקאמר חיישינן שמא ניקבה הריאה דבעצם שאינו מחובר לגוף ליכא למיחש לנקיבת ריאה וכיון דגף בעוף היינו עצם המחובר לגוף ה"נ יד בבהמה וכנגד מה שהכשיר ביד דהיינו במקום דיבוקו בגוף פסל ברגל הרי נראה דשמוטת ירך היא כדפירש רבינו שנשמטה הירך ממקום חיבורה בגוף. ועוד דבגמ' אמרי' שב שמעתתא ואי הוו שמוטת הירך ובוקא דאטמא תרי מילי תמניא הוו הילכך אין הפרש ביניהם. נמצא פסקן של דברים דלדעת רבינו היכא שנשמט העצם השלישי ממקום חיבורו בגוף היכא דנתעכלו ניביו טריפה ואם לאו כשרה אבל עצם השני שנקרא שוק אם נשמט ממקום חיבורו בעצם השלישי כשרה ואע"ג דאיעכול ניביה. והוי יודע דזה שהתרנו בדלא איעכול ניביה דוקא כשנשמטה אבל אם ניטלה הירך אע"ג דלא איעכול ניביה טריפה משום דכי מכשרינן כי לא איעכול היינו משום דהדרא ובריא והיכא דניטלה לא הדרא ובריא:

וכן בעוף וכו'. פסק כרב דאמר שמוטת ירך טריפה בעוף ומדקאמר רבינו וכן בעוף ש"מ דבעוף נמי בעיא דאיעכול ניביה אבל בדלא איעכול כשרה נמי כבהמה וזה שלא כדברי רבינו ברוך בעל התרומות דאיהו מוקי דרב מתנא בבהמה דרב חיותה ודרב בעוף ולא גריס בה בהמה ולפי זה נותן חילוק בדבר בדרב מתנא דאיירי בבהמה הוא דמצריכין דאיעכול ניבה משום דבהמה נפיש חיותה ואי לא איעכול ניבה הדר בריא אבל עוף דזוטר חיותיה אע"ג דלא איעכול ניביה טריפה ולפי זה גבי דרב דאיירי בעוף לא הוזכר בדאיעכול ניביה ודברי רבינו עיקר משום דבכולהו נוסחי איתא כדרב שמוטת ירך בבהמה:

נשמט כנפו מעיקרו וכו'. שם שמוטת גף בעוף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תבדק וכן אמר ר' יוחנן תבדק ופירש"י בדיקה זו שמכניס קנה דק בגרגרת ונופח בה ואם יוצא ממנה הרוח טריפה ואם לאו כשרה ולפי גירסתו פסק כן משום דגריס וכן אמר ר"י תבדק דאע"ג דס"ל לרב דשמוטת גף בעוף טריפה ואין לה תקנה כלל בבדיקה ושמואל פליג עליה שיש לה תקנה בבדיקה וקי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי הכא דר' יוחנן מסייע לשמואל הלכתא כותיה דהא קי"ל רב ור"י הלכה כר"י אבל בעל העיטור פסק שאין לה בדיקה מפני שהוא גורס ושמואל אמר תבדק ולא גריס וכן אמר ר"י תבדק והדרן לכללין דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי וגירסת רבינו עיקר ולפיכך יש לה בדיקה. ודע שחשש זה דוקא בנשמט אבל בנשבר הגף אפילו בעצם השלישי כשרה והיינו מתני' דקתני סתמא נשתברו גפיה כשרה ובכל מקום משמע אע"פ שיש מי שהחמיר בדבר היכא דנשבר סמוך ממש לגוף שיש לחוש שמא ניקב קיסם לפנים. הרא"ה ורבים מגדולי המורים הסכימו שאין לחוש כלל להחמיר אלא להעמיד הדבר על מה שנראה מדין המשנה והתלמוד דבכל מקום שנשברה הכנף כשרה. ומיהו דוקא להתיר העוף אבל היכא דנשבר הגף ואין עור ובשר חופין אותו אותו אבר עצמו אסור. וכן צ"ל היכא דנשבר העצם למטה מן הארכובה לפי כל אחד מהפירושים דבהמה מותרת אבל עצמו אסור ומקום חתך נמי אסור:

בהמה שנשמט ידה וכו'. פשוט שם שמוטת יד בבהמה כשרה:

גולגולת בהמה או חיה וכו'. תנן במתני' דאלו כשרות בבהמה נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח וגרסינן בגמ' אמר ר' נחמן כסלע כיתר מן הסלע כאיסר כיתר מן האיסר. ודע שנחלקו המפרשים בפירוש שמועה זו דלדעת רש"י הא דתנן במתני' דאם נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח דוקא כשנפחתה פחות מכסלע אבל נפחתה כסלע אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טריפה משום דרש"י ז"ל פירש בההיא דר' נחמן דאמר כסלע כיתר מסלע דקאי אפלוגתא דשדרה וגולגולת דתנן כמה חסרון בשדרה וכו' ובגולגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות ואמר רב יהודה אמר שמואל לעיל בפרקין וכן לטריפה ואמרינן בבכורות בפ' על אלו מומים כמה שינטל מן החי וימות ואמר שמואל כסלע ואשמעינן רב נחמן דכי שערו רבנן כסלע היינו סלע מצומצם דכי הוי סלע מצומצם דיניה כיותר מן סלע וטריפה. א"כ נראה מתוך פירושו דכי אמר שמואל וכן לטריפה עלה דההיא דכמה חסרון בשדרה לאו אחסרון דשדרה בלחוד קאי אלא אחסרון דגולגולת נמי וא"כ הא דקתני במתני' נפחתה הגולגולת כשרה דוקא בשלא נפחתה כסלע וכמו שכתבתי. וא"ת אמאי קתני לה תנא בסתמא נפחתה הגולגולת כשרה ולא יהיבנא שיעורא י"ל שלפי ששנה במשנה ניקב קרום של מוח טריפה אשמעינן שאין נקב פוסל בגולגולת כמו שפוסל בקרום של מוח ומיהו לפחת גולגולת שיעור יש לו אע"פ שלא הוזכר במשנה. תדע שהרי בנסדקה הגרגרת קתני נמי כשרה ולא יהיב שיעורא ובגמ' נסתפקו בה אליבא דהלכתא חוליא מכאן וחוליא מכאן או משהו מכאן ומשהו מכאן זו היא שיטת רש"י ז"ל וכן היא דעת רבינו. אבל ה"ר יונה ורבינו יצחק בעל התוס' דעתם דכי קאמר שמואל וכן לטריפה אשדרה בלחוד קאי ולא אגולגולת דגולגולת אפילו חסרה כמה כשרה וכסתמא דמתני' דקתני נפחתה הגולגולת כשרה ולא יהיב שיעורא כלל וש"מ דחסרון דגולגולת אפילו ברוב לא מיטרפא מדקאמר ולא ניקב קרום של מוח משמע דכל היכא שלא ניקב הקרום לא חיישינן לפחת הגולגולת כלל ואפילו ברוב ודברי רש"י ורבינו עיקר שהרי לענין טומאה קתני כדי שינטל מן החי וימות הרי נראה דכשיעור זה נעשית טריפה. ועוד יש ראיות הרבה לחזק דבריהם אלא שתלויין בדקדוקי הסוגיות במקומם:

ואם ניקבה נקבים וכו'. בגמ' אמרינן ובגולגולת עד שיש בה נקב אחד ארוך או אפילו נקבים הרבה מצטרפים למלא מקדח ומשום דהאי ברייתא אתיא אליבא דב"ה דאמרי כדי שינטל מן החי וימות ואמרינן בבכורות כמה שינטל מן החי וימות כסלע ואזל רבינו לשיטתו דהאי דאמר שמואל וכן לטריפה קאי נמי אחסרון דגולגולת כמו שכתבנו א"כ כשמצטרף נמי החסרון לכסלע מצטרף:

וכן גולגולת וכו'. פשוט שם (דף נ"ב:) וגולגולת שנחבסה ברובה טריפה:

נחבס רוב גבהה וכו'. בעיא דר' זירא ועלתה בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ופירש"י ז"ל רוב גבהה מן העינים ולמעלה רוב היקפה גדול מרוב גבהה:

עוף של מים וכו'. פשוט שם נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח אמר ליה ההוא בעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום ס"ד אלא הואיל וקרומו רך.

ומה שכתב רבינו כגון אווזים. פשוט שם אמר רב שיזבי הני אווזי דידן כעוף של מים דמיין:

עוף היבשה וכו'. תנן במתני' דא"ט בעוף (דף נ"ו) הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טריפה ואמרינן בגמ' רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו וכו' וסיום במימרא כלשון רבינו:

בהמה שאחזה דם וכו'. הכל שנויים במשנה אחוזת הדם והמעושנת וכו' ושאכלה הרדופני וצואת תרנגולין הם סם שהורגין הבהמות והכל כלשון רבינו:

אכלה סם שהורג וכו'. פשוט במשנה כלשון רבינו:

נמצאו כל הטריפות וכו'. אחר שכתבן דרך כלל כל אחת במקום הראוי לה חזר ופרטן אחת אחת:

כל טבח היודע וכו'. כבר נתבאר דין זה בכמה מקומות:

ואם יצאת טריפה מתחת ידו וכו'. פשוט בסנהדרין בפ' זה בורר ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפה וכו' ומסיים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו וכו' כלשון רבינו. והוי יודע מדקאמר אין לו תקנה וכו' דקדקו קצת מהמורים ששום תקנה בעולם אין לו ואפילו ע"י חותם או ע"י שומר דגרע טפי מנכרי דנכרי ידע דקפדי עליה ולא מזלזלי בשמירתו וזה שעדיין לא נתפרסם לכל אדם עשוי להקל בו דאם איתא דיש לו תקנה למכור ע"י שומר לא הוה תני תלמודא מלתא פסיקתא אין לו תקנה דהא יש לו תקנה ע"י שומר אלא ש"מ שום תקנה אין לו. אבל מלשון רבינו כשתדקדק בדבריו אינו נראה כן שהרי כתב ואין חוזר לכשרותו שנראה דלכשרותו הוא דאינו חוזר להיות נאמן כבתחלה אבל ע"י שומר יכול לחזור מדלא קאמר ואינו חוזר לאומנותו, ומה שאמרו בתלמוד אין לו תקנה לחזור למה שהיה בתחלה. ועם היות שבתלמוד לא הזכירו אלא כפי מה שהיו נוהגין בימיהם שהטבח בעצמו הוא השוחט ה"ה נמי לזמננו זה שהקצבים בודקים להם החכמים והם מוכרים באטליז דשייך בהו דין זה שאם יצאת טריפה ע"פ הבודק והכשיל הקצב את הרבים ומכרה בחזקת כשרה שמנדין אותו. ועוד אני אומר שדין זה חמור יותר מבטבח הנאמר בתלמוד דאילו בטבח אפשר לתלותו בשכחה או בשגיאה אבל בקצב שא"ל הבודק שהיא טריפה והזיד להכשיל את הרבים דינו מסור לקהל ליסרו ככל אשר יראה להם. ומיהו בתשובה הנזכרת בתלמוד סגי נמי להאי דחמדת ממון גרים לו וכשהחזיר אבדה בדבר חשוב בודאי הדר ביה מחמדת ממון. ולמכור ע"י שומר שהתרנו לדעת רבינו בטבח הנזכר בתלמוד ה"ה בקצב זה ובלבד שיהיה שומר קבוע שלא יעלים ממנו עיניו אפילו רגע דגרע מנכרי ומטעם זה אין נעשה לו שומר לא שותפו ולא קרובו משום דגייס לביה בהו ואינהו לא מקפדי אשמירתו אלא צריך שיודיעו לשומר שזה אסור למכור ושעל ידי כן שמוהו שומר עליו כדי שיזדרז בשמירתו. ואם נידוהו והעבירוהו והזיד ומכר נראה דראוי לקנסו בכל מיני קנס והבשר ספק טריפה והלוקח ממנו ראוי לנדותו אם ידע והזיד ואם לקח ולא ידע לכשיודיעוהו מחזיר לו הבשר וכופין הקצב להחזיר לו הדמים ואפילו נתבשל הבשר אבל הכלים אין ראוי לאסרם מספק אלא לבא לצאת י"ש. וכל זה אפילו בדקה לו הבודק והכשירה ומכרה הוא דהוי דיניה כדין חשוד שמוכר דברים בלי חותם דכל עוד שהוא להוט אחר חמדת הממון יש לחוש שמא יחליף בשל איסור בדבר שישתכר בו או יוסיף עליו מדבר שהוא טריפה דחמדת ממון גרם לו לזלזל באיסורין ואין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב דאז לא חיישינן לאערומי אבל במקום שמכירין אותו אפילו יחזיר אבידה לא מהניא ליה דחיישינן לאערומי: