השבת אבידה וכו'. מבואר בכתוב:

והרואה וכו'. מפורש בפסוק ובמציעא פרק שני (דף כ"ו:):

לקח האבידה ולא השיבה וכו'. מימרא פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כ״ו:) ובשלקח לפני יאוש:

אפילו היה בעל האבידה וכו'. בע״ז בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ו:) לכל אבידת אחיך לרבות את המומר ופירשו שם לתאבון בדוקא כדאיתא בגמ':

אבל אוכל וכו'. שם:

אבידת עכו"ם. מימרא בהגוזל ומאכיל (דף קי"ג:):

והמחזירה ה"ז וכו'. מימרא בסנהדרין פרק אלו הנשרפין (דף ע"ו:) וכו' המחזיר אבידה לעובד עכו"ם עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו וכו':

ובמקום שיש חילול השם וכו'. מפורש בהגוזל ומאכיל:

ובכ"מ מכניסין וכו'. ירושלמי בהניזקין מכניסין כלי עכו"ם וכלי ישראל מפני דרכי שלום:

טעות העכו"ם. פסק כרב כהנא דעבד הכי פרק הגוזל ומאכיל. מיהו מהך דשמואל ורבינא משמע התם דאין צריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך ורב כהנא דעביד הכי ממדת חסידות:

עיר שישראל ועכו״ם וכו'. משנה במסכת מכשירין פרק ב' ואיתא פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ד:) ושם נתבאר דין זה:

היה רוב העיר וכו' אם מצא במקום מן העיר וכו'. זה מבואר בפרק אלו מציאות וכגון בתי כנסיות ובתי מדרשות שלנו וכ"פ בהלכות דקי"ל דהרי היא של מוצאה ברוב עכו"ם אבל לא ברוב ישראל ואלו המקומות כרוב ישראל דרים בהן הן כדמוכח התם:

אבל אם מצא וכו' ואפילו בא ישראל ונתן סימניה. מפורש שם ובהלכות הרב ז"ל:

אף על פי שהיא שלו. מפורש שם ובהלכות:

מצא בעיר זו שרובה עכו"ם חבית של יין. מימרא שם באלו מציאות כל זו הבבא. ומה שכתב שאם בא ישראל ונתן סימניה מותרת בשתיה לזה שמצאה, מפורש שם ויש שפירשו סימנין אלו חותם בתוך חותם להתיר בשתיה והרשב"א הכריע דבסתימה סגי להתיר בשתיה דע"כ לא בעינן חותם בתוך חותם אלא היכא דמרתתי אבל הכא דהויא מציאה אם איתא דעכו"ם נגע אמאי הדר וסתים והויא ליה כבולשת דחביות סתומות מותרות:

עוף שחטף בשר וכו'. מעשה שם.

ומ"ש מותר משום אבדה. לומר דמשום ספק טרפה אסור וכדמוכח התם:

המוצא אבידה בזוטו של ים וכו'. ברייתא דרשב"א כפשטה שם וכבר כתבתי בדין זה פרק ו':

המאבד ממונו וכו'. זה פשוט (בתרא דף פ"ג:) ואמרינן בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ה:) גבי אשפה עשויה ליפנות אבדה מדעת היא פירוש ואין נזקקין לו:

אבדה שאין בה וכו'. ברייתא שם:

מצא שק או קופה וכו'. משנה שם (דף כ"ט:).

ומ"ש ואומר דעתו. בגמרא מימרא שם (דף ל':):

היה דרכו להחזיר וכו'. מפורש שם:

מצאן בשדה וכו'. בעיא דלא איפשיטא מי אמרינן כיון דאין דרכו בעיר פטור אפילו להתחיל או דילמא בשדה מיהת וכו' ופסק לחומרא:

וכן אם מצא בהמה וכו'. מפורש שם (דף ל':):

החזירה וברחה אפי' מאה פעמים וכו'. משנה שם ב"מ (דף ל':):

לעולם הוא חייב וכו'. מפורש בב״ק פרק הכונס צאן לדיר (בבא קמא דף נ"ז):

החזיר את האבדה וכו'. מפורש שם בבא קמא (דף נ"ו:) באוקימתא דאוקי רבה ואמר שומר אבידה כשומר חנם דמי ואף על גב דקיימא לן כרב יוסף דאמר שומר שכר הוא כמו שיתבאר פרק י"ג דין האוקימתא אמת הוא:

אבל בבעלי חיים וכו'. ואין צריך דעת וכו'. מפורש שם (דף נ"ז):

ראה בהמה וכו'. פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"א) מפורש:

ההולך בדרך הטוב לפנים משורת הדין. מעשה הוא באלו מציאות (דף ל':):

כהן שראה אבידה וכו'. משנה וגמרא באלו מציאות. ומ"ש שמקיים וכו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הוא כגרסת ההלכות ורש"י ז"ל אבל אמת שאין אנו צריכין לכך דתיפוק לי דבעידנא דקא עייל בבית הקברות אכתי לא מקיים מצות עשה דהשב תשיבם ואין עשה דוחה לא תעשה אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת דבעידנא דקא עבר [על] הלאו מקיים את העשה ואין הגרסא כדבריהם ז"ל ולענין דינא לא נפקא לן מידי:

ראה את האבדה ואמר לו אביו אל תחזירנה. פירוש אלא עסוק בדבורי להביא לי גוזלות וכיוצא בזה יחזיר ואל יקבל ממנו. משנה וגמרא שם (דף ל"ב):

שאם קבל מאביו וכו'. כשיטת הרב אלפסי ז"ל והעיקר דכי אמור בגמרא עשה ולא תעשה הוא לאו אאבדה קאי ולענין דינא לא נפקא לן מידי:

הרואה מים שוטפין וכו'. מימרא וברייתא שם (דף ל"א):