Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוצא מחטין וצנורות וכו'. פירוש צנורות מזלגות קטנות של טוות זהב והיא ברייתא בגמ' (דף כ"ד) מפורשת באלו מציאות ובהלכות:
וכן המוצא מעות וכו'. משנה שם (דף כ"ה).
ומ"ש אפילו היו מקצת. מפורש בגמ' (דף כ"א) ובהלכות:
אבל אם מצא צבור מעות וכו'. משנה שם (דף כ"ד כ"ה):
מצא ג' מטבעות. משנה ופירוש עשויין כמגדל לדעת ר' חנינא דגמרא הגדול מלמטה ובינוני על גביו וקטן מלמעלה כדרך מגדל שמקצר ועולה וכן מפורש שם אליביה והכי קי"ל הא לאו הכי אמרינן דרך נפילה היה והרי אלו שלו:
או שהיו וכו'. מפורש שם בגמרא:
או שהיו וכו'. גם כן שם:
היו עשויים כשיר. פירוש מוטלין בעיגול כאצעדה. כשורה זה אצל זה. [כחצובה] כשלש רגלי קנקן כל אחד כנגד אויר של שנים. כסולם רוב אמצעי על התחתון ורוב עליון על האמצעי כמין מעלות לשון רש"י ז"ל (דף כ"ה) ובעיי ולא איפשיטו נינהו ואינן בהל' לפי שהן דברים שאין מצויים:
המוצא וכו'. משנה שם והטעם מפני שיש סימן בכיס פירוש כמות שהוא ריקן:
מצא כיס וכו'. מפורש בברייתא ובסוגיא:
המוצא מעות וכו'. משנה שם והטעם אפילו בדבר שיש בו סימן הרי אלו שלו מפני שהרבה עכו"ם מצויין שם ומתייאש מהם וכ"כ הרב למטה וכן פירשו בתוס' והראב"ד ז"ל. ויש מי שכתב אפילו אין רוב עכו"ם מצויין שם דכיון דחנוני דר שם יאושי מיאשי בעלים מינייהו דאמרי כיון דאיהו דר ביה איהו אשכחינהו וכיון דלא אכריז דעתיה לגזול ולא מצינא לאוקומי בדינא דמשתמיט ואמר אנא לא אשכחיתיה אינשי דעיילי ונפקי דילמא חד מינייהו אשכח עכ"ל הרשב"א ודוחק הוא:
ולמה לא תקנה וכו' ואע"פ שבעל החנות וכו'. כבר השיג עליו הר"א ז"ל לומר שאפילו אמר תקנה לי רשותי לא קנה לפי שבאה לו המציאה קודם יאוש פירוש כאביי דאמר יאוש שלא מדעת קונה והויא ליה חצרו כידו וכ"כ הרשב"א ז"ל. אבל הטעם השני הכתוב בהשגות איני מבין:
מצא מעות בחנות השולחני וכו'. מבואר במשנה ובגמרא שם ובהלכות. ומה שכתב מפני שהן צרורין יש להם סימן, לומר דבדבר שאין לו סימן אפילו ברוב ישראל הרי אלו שלו:
הלוקח פירות וכו'. משנה מפורשת שם וכו':
בד"א וכו'. מימרא בגמ' (כף כ"ז).
ומ"ש אבל אם בעה"ב. פירוש שהלוקח מבעה"ב דש הפירות ע"י עצמו או ע"י עבדיו ושפחותיו הכנענים כלומר שמה שקנו הן הוא לרבן חייב להחזירו אבל עבדים עברים שמא משלהם הן או שמא של בעל הבית והרי אלו שלו מיהו כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל שאם היה הלוקח תגר אע"פ שלקחן מבעה"ב הרי אלו של תגר דיאושי מיאשי מינייהו כיון דאורחייהו דתגרי למזבן הכא ולזבוני הכא:
המוצא מטמון בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו וכו'. משנה (דף כ"ה:).
ומ"ש כדרך כל המטמונו' הישנות. שם בגמ' (דף כ"ז):
והואיל וחצרו וכו'. יש נותנין טעם אחר ולפי דעת הרב אפילו בחצר המשתמרת דין זה קיים ולפי דעת הראב"ד דוקא באינה משתמרת ועיקר הדין כדברי רבינו ז"ל שאל"כ ה"ל למתני' לאפלוגי בדידיה אבל יש נותנין טעם אחר:
מצא מטמון בכותל וכו'. משנה וגמרא כפשטן ורבו הפירושים והסברות בזה והקשו למה הרי הן של מוצאו כיון דדבר שיש בו סימן הוא יטול ויכריז. ויש מי שתירץ דהכא כגון שנראין הדברים שזה ימים מרובין שדברים אלו כאן ומפני יאוש בעלים נגעו בה. ותירוץ אחר דכיון שהחור פתוח לרה"ר הויא ליה הנמצא אבידה בעיר שרובה עכו"ם וה"נ ברובה עכו"ם הוא ורבינו ז"ל כתב סתם כפשט השמועות:
ויראה לי וכו'. טעם נכון דכי אמר הרי הן של בעה"ב לאו משום דתקנה לו חצירו הוא דאם כן אפילו מחציו ולחוץ וכו' וטעמא שאינו קונה לפי שהחור הזה הפתוח לרה"ר חצר שאינה משתמרת היא וכי אמר הרי אלו של בעל הבית דאיהו אצנעינהו וכיון שהוא מודה דלאו דידיה הודאת בעל דין כמאה עדים וכן נראה מן הסוגיא שם שאין כותלו זוכה לו כלל:
לפיכך אם היה משכיר וכו'. מפורש במשנה (דף כ"ה:) ובגמרא (דף כ"ו). ומ"ש ג' עכו"ם כתב עליו הר"א ז"ל א"א בגמרא מסיק אפי' לג' ישראל ע"כ. והאמת דר"נ הכין ס"ל התם והלכתא כוותיה בדיני. ואולי מפני שרבא חולק בההיא דר"נ דאמר דאזדא לטעמיה כתב הרב ג' עכו"ם וכן עיקר דהא אמר רבא דחיישינן בסלע שנפל מג' אפי' לית בה אלא שתי פרוטות שחייב להחזיר דילמא שותפי נינהו הכי נמי בפונדק שהשכירו לשלשה ישראל כיוצא בזה שהרי הגמרא משוה אותם בפירוש וזה עיקר: