הגזילה שלא נשתנית וכו'. זה מפורש פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ד:).

ומה שכתב אף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו. נתבאר פרק הגוזל ומאכיל דקיימא לן כרבא וכר' אושעיא דאמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי וכ"כ בהלכות:

ואם נשתנית וכו'. משנה פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ג:) ובפרק זה יתבאר איזה דבר יקרא שינוי:

ודין זה דין תורה וכו'. מימרא בהגוזל עצים (דף צ"ח:) ובפרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו):

נתייאשו הבעלים וכו'. דעת הרב ז״ל שאין הגזלן קונה דבר ואף לא השבח קודם יאוש ועל דעת זה כתב דבריו באלו הדינין הבאים. וכ״כ הר״א ז״ל ואמר ויש לדבריו מקצת ראיה וכו' ואיני מכיר ראיה זו דההיא דיאוש דאמור רבנן התם דקני קונה לגמרי אמרו שקנה כל גוף הדבר ולא קי״ל אלא כמ״ד יאוש כדי אינו קונה אפילו מדרבנן. ואדרבה יש לי קושיא על דברי הרב ז״ל משום דהא מ״ד יאוש כדי קונה על כרחך הנך ברייתות דאמרי דשבח הגזלה דגזלן בלפני יאוש מוקי להו דאי לאחר יאוש הכל שלו אלא שיש לתרץ דאין ה״נ אלא שאנו סוברין דאינו קונה ואמרי דשבח דוקא קונה לאחר יאוש ולא הוה תיובתא ולא סייעתא. עוד כתב הר״א ז״ל ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וקשיא ליה אם הגזלן וכו' אימא לא ליעבד תקנתא ללוקח וליורשים קמ״ל וזה עיקר ע״כ. כל זה כתב לפנינו בהגוזל והשביח ומכר ודברי תימה הם היאך העמיד ההוא דמכר לאחר יאוש שאם כן מהו מה שהשביח מכר והלא כבר הכל קנוי ללוקח ביאוש ושינוי רשות דליכא מ״ד דלא קני. וגם הר״א ז״ל כתב כן בפירושיו וחזר בו ממ״ש כאן לפי שהיתה כשגגה שיוצא מלפני השליט, ולולא שכתב הר״א ז״ל בהלכות גנבה דמסתברא כדברי רבינו הרב במה שחילק בין קודם יאוש לאחר יאוש הייתי אומר שיש ט״ס בהשגות והיה לו לכתוב ולעולם הא נמי לפני יאוש וחולק עם רבינו בדין זה. סוף דבר דברי הרב רבינו ברורים לפי שיטתו שסבר דאין שבח גזלה דגזלן אלא לאחר יאוש וכשהגיע לזה דמכר בהכרח העמידוה לפני יאוש וכמ״ש. והנראה אצלי שאין חלוק בזה וכל הברייתות סתם הם שנויות והא דמכר שהיא שנויה על דינין אלו בגמרא הוא לפני יאוש וה״ה לכולן ומפני תקנת השבים וכר״י וכדמוכח התם וכדעת הרב אלפסי ז״ל שסתם ולא ראיתי אחד מן המחברים שחלק בזה לולא הרב ז״ל. וכן נ״ל מאותה של ס״פ המפקיד (בבא מציעא דף מ"ג) שאמרו בית הלל השולח יד בפקדון והוא הגזלן ששבח הגזלה לנפקד ושם ודאי אין ראוי לומר יאוש שהרי הפקדון ברשות נפקד הוא ובעל לא נתייאש ממנו שהרי אינו יודע הנפקד מה יעשה ממנו:

וכשמחזיר הגזלה שמין לו וכו'. וגם בזה כתב הר"א ז"ל י"א נוטל את השבח עצמו וכו'. וכדברי רבינו פירש"י ז"ל והרשב"א ז"ל בחידושיו. ודע שדעת רבינו דכי אמר התם לר"ש וכו' בדמי מסלקין ליה או מבשרא שקיל משום דלר"י פשיטא דדינו בדמים שדי בכך מפני תקנת השבים ושאר המפרשים פירשו הפך מזה דלר"י פשיטא דבגוף השבח מסלקין ליה:

מכרה הגזלן וכו'. זה מפורש בהרבה מקומות דיאוש ושינוי רשות קני. ומה שכתב בין לאחר מכירה ונתינה שהכוונה ששינוי רשות ואחר כך יאוש קנה כבר העירותי על זה פרק חמישי מהלכות גניבה ויש חולקין:

הגוזל והשביח ומכר או וכו'. בדין זה הלך הרב לשיטתו דקודם יאוש אין לגזלן דבר ומפני כך כתב וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מהגזלן וזו בהכרח היא לפני יאוש וכמו שהוכחתי:

וכן אם השביח הלוקח וכו'. אמר בגמרא (דף צ"ו) בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעי הדר פשטה מה מכר (לו) ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ע"כ. ולפני יאוש הוא ופירושה כשם שאם השביח גזלן השבח שלו כך אם השביח לוקח השבח שלו. ולדעת רבינו כשם שאם השביח גזלן ואח"כ מכר השבח של לוקח כך כשמכר בתחלה ואח"כ השביח לוקח השבח של לוקח:

מכר הגזלן וכו'. שם:

מכרה העכו"ם לישראל אחר וכו'. בעיא דלא איפשיטא שם:

כבר בארנו וכו'. שם כבר כתבתי כי אין לי ראיה למה הצריך הרב יאוש:

כיצד גזל פרה וכו'. זה מחלוקת תנאים בברייתא (דף צ"ה) ודבריו כדברי ההלכות שפסק כר"ש ואליבא דר"י:

גזל פרה מעוברת וכו'. זה מפורש במשנה (דף צ"ג:):

ואם לפני יאוש או קודם שנשתנה ילדה וכו'. כבר כתבתי לעיל שדעת הרב ז"ל לומר שקודם יאוש אין הגנב קונה כלום אפילו בשבח והר"א ז"ל השיג כאן שסובר שאין לך שינוי גדול מלידה וגזיזה וכבר כתבתי למעלה שדבריהם בחלוק היאוש צריך עיון:

גנב או גזל והקדיש וכו' הרי היא ברשות הגזלן וכו'. זה מבואר בסוגיא דפרק הניזקין (גיטין דף נ"ב:) מיהו הרב המשיג פירשה בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה הא לאו הכי לא ודבריו מפורשים בהשגות:

במה דברים אמורים בשבח וכו' אבל אם היתה כחושה ופטמה וכו'. זה דבר נכון שלא יעשה הגזלן הוצאה לתועלת הנגזל ולא אמרו אלא בגיזות וולדות כדאיתא בגמרא דאתו ממילא והרי הוא כשאר הגזלנין דעד כאן לא אמר לעיל דכיון דהקדיש כל ולדות וגיזות עד שעת ההקדש של בעלים אלא משום דכיון שהקדיש ליכא בזה משום תקנת השבים וכן הר"א ז"ל:

שינוי החוזר לברייתו וכו'. מפורש במימרות הרבה בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ו):

כיצד הגוזל עצים. בראש הפרק (דף צ"ג ע"ב):

גזל עפר וכו' גזל לשון מתכת. מימרות דרב פפא שם (דף צ"ו:):

אבל הגוזל עצים. מפורש בראש הפרק שם (צ"ג:):

או שגזל וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. מפורש במימרות דרב פפא ורבא הנזכרות (דף צ"ו):

הגוזל מעות ישנות וכו'. גזל מעות וכו'. גזל דקל וכו'. מפורש שם:

גזל קורות גדולות וכו'. מפורש שם:

גזל לולב וכו'. שם:

גזל עלין ועשאם חופיא קנה. גם זה שם ופירוש חופיא שחלק העלין לשנים ועשה מהן כסוי לכלים שזה שינוי שאינו חוזר לברייתו בשום צד. וטעם לולב שהפריד העלין שקנה ודקל מחובר וקצצו שלא קנה ואלו שניהם אינן חוזרין לברייתן מפני שדקל שמו עליו אף אחר שנפחת מה שאין כן בלולב והכי מפורש שם:

גזל טלה ונעשה איל וכו'. מפורש שם בהגוזל ומרובה (דף ס"ו):

גזל כלי ושברו. הכי אסיקנא פ"ק דב"ק (דף י"א) והלכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן וכפי הפירוש הזה פירשו הגאונים ז"ל:

ואם רצו וכו'. נראה שדעת הרב ז"ל לומר שבעל כרחו של גזלן מוציאין ממנו השברים דאי מרצונו פשיטא כיון שהם מתרצים. וצ"ע למה לא קנה הגזלן בשינוי מעשה ואולי בששמו עליו:

גזלה שלא נשתנית וכו'. מפורש במרובה (דף ס"ה) ובהמפקיד (דף מ"ג):