(א-ב)

ארבעה דברים נאמרו בשבת וכו'.. אי זהו וכו'. פ' במה מדליקין (שבת כ"ה:) אמר רב חנן אמר רב הדלקת נר בשבת חובה רחיצת ידים ורגלים בחמין רשות ואני אומר מצוה מאי מצוה דאמר רב יהודה כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ע"ש מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצים ע"כ:

וחכמים הראשונים וכו'. בכל כתבי (דף קי"ט) ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא:

ומכבוד השבת וכו'. פרק אלו קשרים (שבת דף קי"ג) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול אמר רב הונא יש לו להחליף יחליף אין לו להחליף ישלשל בבגדו ופרש"י ז"ל ישלשל כלפי מטה שיראו ארוכין:

ועזרא תיקן וכו'. ב״ק בפ' מרובה (בבא קמא דף פ"ב):

ואסור לקבוע וכו'. בגיטין פרק השולח (גיטין דף ל"ח:) שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בע״ש ואחת בשבת פירוש בזמן בית המדרש ושתיהן נעקרו. וכתבו המפרשים ז״ל אע״פ שמותר לאכול עד שתחשך ואפילו להתחיל נמי ה״מ לצורך שעה אבל לעשות כך תמיד לא דמיחזי כמזלזל בכבוד שבת. ובהשגות א״א דוקא שאסור לקבוע מחצות ולמעלה ע״כ. ונראה מלשון רבינו שסעודה ומשתה שאינו נוהג בימות החול אסור לעשותו בע״ש וכל היום בכלל האיסור והוכיח כן ממימרא דגיטין ולאכול ולשתות בלא קביעת סעודה אפילו סעודה [שאינו] רגיל בחול כל היום מותר להתחיל ומבואר כן פ' ערבי פסחים (פסחים דף צ"ט:) וכר' יוסי. ולקבוע סעודה שנהג בה בחול מצוה להמנע מתשע שעות ולמעלה לפי שסבור רבינו דאע״ג דקי״ל כר״י דאמר אוכל והולך עד שתחשך דהיינו דוקא בלא קביעות סעודה כנ״ל לדעת רבינו ונכון הוא:

מסדר אדם וכו'. מימרות כל כתבי (שבת קי"ט:) לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית ולעולם יסדר אדם שלחנו במו"ש ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית:

וצריך שיתקן וכו'. ברייתא שם שני מלאכי השרת וכו':

אע"פ שהיה וכו'. שם (דף קי"ט) רב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא דג ששמו כן רב הונא מדליק שרגא רב פפא פתיל פתילתא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי ר' אבא זבין בתליסר אסתירי פשיטא בשרא וכו':

אי זהו וכו'. שם (דף קי"ח:) במה מענגו בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וכו':

ואם אין וכו'. שם אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו זהו תענוג. ובערבי פסחים (דף קי"ב) אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה הוא דבר מועט ומאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא:

מי שהוא וכו'. בכל כתבי (שבת קי"ט) א"ל בני ר"פ בר אבא לרב פפא אנן דשכיחא לן בשרא וחמרא בכל יומא במאי נישנייה אמר להו אי רגיליתו לאחורי אקדימו אי רגיליתו לאקדומי אחרו:

חייב אדם לאכול שלש סעודות וכו'. שם (דף קי"ז:) ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ר' חדקא אומר ארבע וקי"ל כת"ק. ומ"ש רבינו ערבית שחרית ומנחה נ"ל שדעתו ז"ל שמצוה לעשותם באלו הזמנים ודבר זה מחלוקת בין הגאונים ז"ל שבעל הלכות כתב שאפילו מפסיק בשחרית באמצע סעודתו ומברך בהמ"ז ואחר כך מברך המוציא וחוזר ואוכל שאר דברים. וכתב רמב"ן והרשב"א ז"ל שלפ"ז לא הוזכרו בחיוב הזמנים האלו גבי הצלה וקערות שאכל בהן כמו שהזכרתי פכ"ג אלא אורחא דמילתא נקט. ובספר העתים האריך בזה והעלה שמצוה לעשותן באלו הזמנים והוכיח כן ועיקר. ונחלקו המפרשים האחרונים אם יכול להשלימן במיני פירות ודעת ר"ת דלא וכן נראה מדברי רבינו:

וצריך להזהר וכו'. שם (דף קי"ח) מבואר שהזכירו כן גבי עני העובר ממקום למקום שבת נותנין לו מזון שלש סעודות:

ואם היה חולה וכו'. זה מצאתי בדברי הגאונים ז"ל ופשוט הוא שלא אמרו אלא לעונג שבת ולזה יהיה צער. ומ"ש או שהיה מתענה וכו' כגון תענית חלום כנזכר פ' ראשון מהלכות תענית או על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות כמו שיתבאר לפנינו:

וצריך לקבוע וכו'. בברכות (מ"ב:) בכיצד מברכין אמרו גבי שבתות וי"ט שאדם קובע סעודותיו על היין ובכל כתבי (שבת קי"ז:) חייב אדם לבצוע על שני ככרות בשבת. וכתב גאון כל זמן שהוא סועד. ובערבי פסחים כתוב בהלכות בשם הגאונים דבימים טובים נמי חייב לבצוע על שני ככרות והאריכו בטעם זה:

אכילת בשר וכו'. פ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ט) הוזכרו בשר ויין גבי שמחת הרגל. ובפ' כל כתבי (שבת קי"ט) גבי שבת אנן דשכיחא לן בשרא וחמרא וכבר כתבתיה למעלה:

ואסור לקבוע וכו'. בגיטין פרק השולח (גיטין דף ל"ח:) בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו חדא דקבעי סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא. ובימים טובים מבואר פ' יו״ט שחל (ביצה ט"ז:) כר' יהושע דאמר חלקהו חציו לה' וחציו לכם דלא כר' אליעזר דאמר או כולו לה' או כולו לכם. ובפרק אלו דברים בפסחים (דף ס"ח:) אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג:

אסור לו לאדם להלך וכו'. פרק לולב וערבה (סוכה מ"ד) מימרא לא יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות ואמרו שם שתי לשונות ולשון אחרון שאפי' לביתו אסור וא"צ לומר לאושפיזו, וכתב רבינו מתחלת היום ומוכרח הוא:

אסור לו לאדם להתענות וכו'. מבואר בהלכות פ"ק דשבת ופרק סדר תעניות האלו האמור וקרוב לזה נתבאר פ"ב:

אין צרין וכו'. פ"ק (שבת י"ט) ת"ר אין צרין על עיירות של עובדי כוכבים ומזלות פחות משלשה ימים קודם לשבת. וכתב רבינו כדי שתתישב וכו' מבואר טעם זה בהלכות:

(ומפני זה) אין מפליגין וכו'. שם ת"ר אין מפליגין בספינה בפחות משלשה ימים קודם לשבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך ומצור לצידן אפילו בע"ש מותר ונחלקו הגאונים בטעם איסור זה והעלו בהלכות שהוא מפני שהוא עונג שבת כמ"ש רבינו בכאן ולזה כתב בתשובה שלא נאסר אלא בימים המלוחים בשביל מה שיארע בהן מן הצער והבלבול והקיא אבל בנהרות מותר ע"כ. ועכשיו נהגו להפליג אפילו בים הגדול בע"ש ובשבת. והרמב"ן ז"ל חיפש ללמד עליהם זכות והוא עצמו כתב שבעל נפש יחוש לעצמו גם הרשב"א ז"ל כתב שאין דבריו נכונים. ופירוש ופוסק עמו עם הנכרי בעל הספינה ע"מ לשבות ואינו צריך שישבות. וכתב רבינו ומקום שנהגו וכו' פ' מקום שנהגו פסחים (דף נ':) בני בישן נהגו דלא הוו אזלי מצור לצידן במעלי שבתא אתו בנייהו לקמיה דר' יוחנן אמרי אבהתין הוה אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קבילו עליהם אבותיכם שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל ואותן קרונות שמושכין אותן בהמות אע"פ שנכנס שם מתחלת השבוע אסור מן הטעם שאסרו לרכוב בשבת גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמה עכ"ל:

תשמיש המטה וכו'. פרק אף על פי בכתובות (דף ס"ב:) עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה מע"ש לע"ש:

ומותר לבעול בתולה לכתחלה בשבת וכו'. שם פרק קמא (דף ז') והלכתא מותר לבעול לכתחלה בשבת:

השבת ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת מהן שקולה כנגד כל שאר מצות התורה וכו'. מסקנא דגמרא פ' הכל שוחטין (חולין ה') שהעובד כוכבים ומזלות ומחלל שבתות בפרהסיא הרי אלו מומרין לכל התורה כולה והרי הם כעובדי כוכבים ומזלות גמורים. ומבואר בהרבה מקומות. וטעם השבת לפי שהוא מורה על החדוש וכופר בחדוש כופר בכל התורה כולה ולפיכך צריך להאמין ולקבוע בנפשו אמונת החדוש ולשמור השבת שהוא אות נאמן עליו: