המוכר את הספינה מכר וכו'. משנה וברייתא ר״פ המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ג) ופירוש השמות, תורן אסקריא העץ שתולין בו הנס. נס אדרא פי' קלע הוא הוילון שפורסין להוליך הספינה רוח. עוגנין פי' המעכבין אותן מלילך מלשון הלהן תעגנה והם של ברזל. והמשוטין המנהיגין אותה פירוש החבלים שבהן מושכין את הספינה מכניסין אותה לנמל ויש לפרש העצים שמושכין בהן הספינות זה לשון אבן מיג״ש ז״ל. ורשב״ם פי' רמו״ש בלעז. האסכלא פירש אבן מג״ש ז״ל הוא הנקרא אסקלים והוא בית הכסא שבספינה ע״כ. ורשב״ם ז״ל פירש ופי' אסכלא כבש [של ספינה שעולין בו ולשון יון הוא] ופי' כבש ידוע. מרצופין שקים גדולים שמשימין בהן פרקמטיא שבספינה:

המוכר את הקרון לא מכר וכו'. משנה (דף ע"ז:) בפרק המוכר את הספינה ובגמרא שאם היו אדוקין בו הכל מכור ופירוש אדוקין בקרון בשעת המכירה וטעמא דכל שאדוקין בו הרי הן לקרון כתנור וכיריים לבית וזהו שכתב המחבר בזמן שאינן קשורות עמו שאם הם קשורות כולן נמכרין:

מכר את הצמד לא מכר את וכו'. ג"ז באותה משנה.

ומ"ש ואפי' במקום שקצתן קורין. מבואר בגמרא כיון שאין כולן או רובן קורין כן אינו מכור. ובפירושי הרב אבן מיג"ש ז"ל גבי מכר הצמד לא מכר הבקר. ומסתברא לן דה"מ בשאין הבקר אדוקים בצמד אבל אם הבקר אדוקין בצמד אמרינן כולה זבין ליה דילפי ליה מקרון ופרדות עכ"ל. וכתב הרשב"א ז"ל וכן דעת הרמב"ן ז"ל ותנא דברייתא תנא בקרון והוא הדין לצמד דחד טעמא אית להו עכ"ל:

המוכר את העול וכו'. בהשגות א"א אע"פ שהוא כן בתוספתא וכו'. ולפי מה שפירשב"ם לא ידעתי מה הוא שהוא פי' קרון עגלה. ופירוש צמד הוא העול וכו':

וכן המוכר את וכו'. דין המרדעת והאוכף מימרא דעולא שם אבל באוכף ומרדעת וכו' דברי הכל כולן מכורין ע"כ.

ומ"ש אע"פ שאין עליו. הוא כדעת רבו אבן מיג"ש ז"ל שפירש דמדקסתים עולא שמע מינה דלעולם מכורין דאי דוקא בעודן עליו היה לו לבאר ודין השק ומרכבות הנשים כחכמים דמשנתנו דאמרי מכר חמור לא מכר כליו ובעודן עליו בעיא דלא איפשיטא בגמרא אי מודו רבנן. ובהלכות הילכך אינן מכורין שכל המוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ. וכ"כ ז"ל ויש חולקין בדין האוכף והמרדעת בשאין עודן עליו. ואמרו דעולא סתם דבריו לפי שלא נתבאר אם מודים חכמים בשק וחבירו בעודן עליו או חולקין הילכך לכשתמצא לומר דבשק חולקין אף בעודן עליו באוכף ומרדעת לא קנה אלא בעודם עליו לכשתמצא לומר שהן מודים בשק וחבירו בעודן עליו באוכף ומרדעת קנה אף בשאין עודן עליו וכיון דבעיין לא איפשיטא אוכף ומרדעת לא קנה אלא בעודן עליו ושק וחביריו אפילו עודן עליו לא קנה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וטעם המרדעת והאוכף שהן מכורין יותר מהשק לפי שהן כלי רכיבה וחמור לרכיבה עומד וה"ה למוכר בהמה אחרת שמכר כלי הרכיבה לפי דעת המחבר אפילו אין עודן עליה ולפי דעת האחרים בעודן עליה בדוקא:

ואין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה וכו'. כבר נתבאר פי"ב שיעור האונאה וביטול מקח:

ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה וכו'. פסק המחבר כלישנא בתרא דגמרא (דף ע"ז:) דגבי צמד ובקר הקשו על חכמים שאמרו אין הדמים ראיה. ואי אין הדמים ראיה להוי ביטול מקח ותירצו מאי אין הדמים ראיה דהוי ביטול מקח. פירוש שחכמים סבורין שאין הדמים ראיה כשמכר את הצמד שיהיה הבקר מכור אלא לא מכר את הבקר ויהיה המקח בטל. איבעית אימא כאן בכדי שהדעת טועה כאן בכדי שאין הדעת טועה. כי אמרו בעלמא אונאה וביטול מקח דוקא בכדי שהדעת טועה אבל בכדי שאין הדעת טועה המקח קיים ויתרון הדמים מחילה דמסתמא לא טעה לוקח כולי האי ומידע ידע דאית ביה אונאה ואעפ"כ נתרצה במקחו והרי זה כדין הנזכר פי"ג לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במאה וכו'. והרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל הסכימו ג"כ לפסוק כלשון אחרון:

המוכר את השפחה וכו'. תוספתא כלשונה והיא בהלכות:

המוכר לחבירו שפחה וכו'. גם זה בתוספתא ודין הפרה וחמורה מיניקות הוא פשוט בגמרא בהמוכר את הספינה (דף ע"ח):

האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור וכו'. בהשגות א"א דבר זה מצא אותו וכו'. ולא מצאתי אותו בגמרתנו וראוי להיות בירושלמי במס' ערכין:

מכר את הראש בבהמה גסה וכו'. משנה שם (דף פ"ג:) ופי' הקנה היא הריאה ונקראת על שם הקנה שלה. בירושלמי רבי יצחק שאל [בדקה] מכר חצי הראש מכר חצי הרגלים מכר חצי [קנה] מכר חצי [כבד]. (מכר חצי קנה) נשמעינה מן הדא מכר לו יד כמות שהיא הראש כמות שהוא בני מעים כמות שהם נותן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמין לקחו ממנו במשקל נותן לכהן ומנכה לו מן הדמין ע"כ וכתבו הרשב"א:

המוכר את הבור לא מכר מימיו וכו'. דין הבור הוא הפך המשנה כדאיתא בגמרא שם (דף ע"ח:):

מכר את האשפה וכו'. מבואר במשנה:

ומ"ש אל ילוז. כבר נתבאר בפרק כ"ו: