כל הגונב משוה פרוטה ולמעלה וכו'. דין שוה פרוטה נתבאר בהרבה מקומות ומהם בסנהדרין בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נ"ו) ופטור המלקות מתבאר בסוגיית אלו הן הלוקין (מכות דף ט"ז) ודין העכו״ם בפרק הגוזל ומאכיל (ב"ק קי"ג:) דגזל העכו״ם אסור וה״ה לגנבתו ואיתא בשאר דוכתי:

אסור לגנוב וכו'. מפורש פרק ארבע מיתות, ודין שוה פחות מפרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין:

ואסור לגנוב דרך שחוק וכו'. ברייתא פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"א:):

איזהו גנב וכו' לפיכך ליסטים מזויין שגנב וכו'. בהשגות א״א האי פיסקא לא מחוורא וכו'. ובאמת שרבינו ז״ל עצמו פסק כדברי רב יוסף דאמר שומר אבדה כשומר שכר ופסק שהטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל ובטוען טענת ליסטים מזויין וכמו שיתבאר שם ומבואר בגמרא פ' הכונס (בבא קמא דף נ"ז) שאי אפשר לקיים שניהם אא״כ שנאמר דליסטים מזויין גנב הוא, ע״כ יש לי לומר דתרי גווני ליסטים מזויין איכא חד כגון בניהו בן יהוידע או כגון בעלי שכם שהיו גוזלין מיד בעלים ואלו אפילו נחבאו דינן כגזלן שאינן מתחבאים בשביל שלא היו לוקחים מיד בעלים אלא כדי שלא ישמור אדם ממונו מהם וזה מבואר פ' מרובה דאמר התם ור' יוחנן האי דקא מיטמרי דלא נחזינהו אינשי וניעקרו מינייהו ולזה נתכוון רבינו ז״ל באמרו אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד ועל זה נ״ל שהקשו בהדיא פ' הגוזל אי הכי היינו גזלן דההוא ליסטים מזויין שהזכירו שם הוא כגון זה מש״ה מייאשו בעלים מיניה כיון שיש לו עזות כל כך תו לא הדר ביה וכמ״ש הרב רבינו אברהם ז״ל ויש אחר שלא יקח מיד בעלים בחזקה אבל הוא בא לגנוב וכסבור שלא ירגישו בעלים ומזיין עצמו בשביל שאם ירגישו בו הבעלים ייראו ממנו ויניחוהו ליטול ובכי האי גוונא הוה אונס לגבי שומר שכר ונחלקו בגמרא אם נקרא גנב או גזלן ודעת רב יוסף שהוא גנב והלכה כמותו וכן דעת רבינו ז״ל פ' ד' ובזה נתחוורו הסוגיות ועמדו דברי רבינו במקומן:

גנב שהעידו עליו עדים כשרים שגנב חייב וכו'. מבואר בכמה מקומות:

גנב שהודה מעצמו שגנב משלם את הקרן ופטור וכו'. פ' מרובה (בבא קמא דף ס"ה:) על הדרך שיתבאר פרק שלישי:

תשלומי כפל נוהגין בכל חוץ משה ושור וכו'. משנה פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ב):

אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייב לשלם. חיוב האשה פשוט הוא ומבואר פרק ארבעה אבות (בבא קמא דף ט"ו) שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. ומה שכתב רבינו ז״ל היתה אשת איש שאין לה לשלם הרי הכפל עליה חוב ונראה מדבריו ז״ל שגובין את הקרן כוונתו ר״ל דוקא כשהגנבה קיימת שמוציאין אותה ממנה אבל אבדה הכל עליה חוב עד שתתגרש או שתתאלמן ומבואר הוא פרק החובל (בבא קמא דף פ"ז) בדין החבלה ופשוט הוא:

ומה שכתב רבינו קטן שגנב פטור. משם נלמד ומבואר בשאר מקומות:

העבד שגנב וכו'. משנה פרק אחרון דידים והביאוה בסוגיא פרק ארבעה אבות (בבא קמא דף ד').

ומ"ש נשתחרר העבד חייב וכו'. מפורש בהחובל (דף פ"ז) דומה לאשה שנתגרשה:

ראוי לבית דין להכות לקטנים וכו'. זה לא מצאתי מבואר אלא נראה פשוט ואפי' למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו ה"מ בעבירות שבין אדם למקום אבל בעבירות שבין אדם לחבירו ודאי לא אבל מפרישין אותו כדי שלא יארע תקלה על ידו:

וכן מכין את העבדים וכו'. .

היתה הגניבה ביד הגנב וכו'. דין הגניבה והגזלה שוין בדינין אלו והוא פשוט ולפ"ז הוא פשוט שכוונת רבינו ז"ל כשהיתה מעוברת בשעת גניבה או טעונה וגזזה וילדה ואין כאן מקום להשגה וכמו שיתבאר פ"ב מהל' גזלה ואבדה. והחילוק שכתב רבינו ז"ל בין לפני יאוש בין לאחר יאוש יתבאר שם בארוכה:

הוציא עליה הוצאה וכו'. ברייתא וסוגיא פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ה):

הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב וכו'. זה מבואר ריש פרק הגוזל (בבא קמא דף צ"ה) וכל היכא שגזילה קיימת דהדרא בלא פסידא שחוזרת בעינה לעולם וכבר כתבתי שדין הגזל והגניבה בזה אחד:

נשתנית הגנבה ביד הגנב וכו'. מבואר פ' מרובה (בבא קמא דף ס"ה):

גנב כחושה והשביחה וכו'. גם זה מבואר שם:

גנב טלה ונעשה איל וכו'. גם זה מימרא דר' אלעאי ואיתא בהגוזל (דף צ"ו:) ומבואר בסוגיא.

וכן מ"ש רבינו טבחו או מכרו אחר שהגדיל נעשה שינוי בידו וכו'. מבואר באותה מימרא שם ופסק כר' אלעאי משום דהכי אסיקנא פ' הגוזל דאמרי זה הכלל וכו' לאיתויי הא דר' אלעאי וכן כתב בהלכות:

גנב בהמה או כלי וכיוצא בזה וכו'. שם במרובה (דף ס"ה) מימרא בשם רב ואיתא בהלכות:

היה שוה בשעת גנבה וכו'. זה מבואר שם בסוגיא ובכי האי גוונא הקרן והכפל שוין וכדמוכח התם וכ"כ בהלכות:

מי שגנב כלי ושברו או פחתו וכו'. מבואר פרק קמא (דף י"א). ועל מ"ש רבינו והכלי השבור יהיה לגנב, כתוב בהשגות א"א אע"פ שאמרו וכו'. ולא הורה כן שכל רבינו והדין עמו שהוא גנב סתם אמרו ובכל גנב יש תשלומי כפל אא"כ הודה וא"כ היה להם לפרש. ומ"ש הר"א ז"ל דומיא דגזלן מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שהרי אין בגזלן כפל ואדרבה אם היינו דנין דבר מדמיון גזלן היה לנו להוכיח דכי היכי דלגזלן אין שמין כלל ה"נ אין שמין לגנב. ועוד נ"ל דכפל מחוייב הוא להשתלם כעין הקרן וראיה מן הירושלמי מנין שאין שמין להן (ר"ל לא לגנב ולא לגזלן) אמר רבה בר ממל חיים שנים ישלם [חיים] ולא מתים עד כדון גניבה גזלה מנין א"ר אבין והשיב את הגזלה (אשר גזל) כאשר גזל ע"כ. וזה נ"ל מבואר:

הגנב שגנב וטבח או מכר וכו'. זה מחלוקת במרובה (דף ס"ח) ופסק רבינו ז"ל כדברי ר"י ור"נ וכדאיתא בהלכות:

הגונב מגנב אחר וכו' עד סוף הפרק. הכל מבואר במרובה בברייתא וסוגית הגמרא, ופסק רבינו ז"ל דיאוש כדי לא קני ויאוש ושינוי רשות קני ושינוי רשות לבד אינו קונה ושינוי מעשה לבד קונה וכן עולה בפסק ההלכה מכלל הסוגיות: