כבר בארנו וכו' והעושה עבירה שמתחייב מלקות וכו' בד״א שנתחייב בתשלומין וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות ועיקר הדבר בכתובות פ' אלו נערות (כתובות דף ל"א ול"ד).

וכן מ"ש רבינו או שנתחייב במלקות או מיתת ב"ד ואח"כ נתחייב בתשלומין וכו'. מבואר במקצת מקומות וגרסי' בפ"ק דערכין (דף ו':) היוצא ליהרג וחבל באחרים חייב:

כיצד זרק חץ בשבת וכו'. דין זריקת החץ שם בכתובות (דף ל"א) ופסק רבינו כר"י דאמר כרבי אבין דאמר הכי ושאר החילוקים מבוארים שם אלא שקשה לי קצת היאך פסק רבינו ז"ל דגנב כיס והגביהו חייב דהתם אקשינן מיניה לרבי אבין ואוקמה דוקא כבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי לענין שבת אבל לרבנן פטור כדאיתא התם וקי"ל כרבנן ואי אתיא כרבנן היא דוקא בשעמד לפוש בין הגבהה להוצאה כדאיתא התם והיה לו לרבינו לבאר כן. ויש לפרש לדעת רבינו ז"ל כדברי קצת המפרשים ז"ל שפירשו ההיא אוקימתא וסוגיא אליבא דלישנא קמא דלעיל מיניה אבל לאידך לישנא דאי בעי מהדר לא דמי כיס לחץ וברייתא דכיסו ככ"ע אתיא וכן עיקר וקי"ל כלישנא בתרא ואמרינן בגמרא דלההוא לישנא דוקא חץ אבל מעביר סכין מתחלת ארבע לסוף ארבע ברה"ר וקרע שיראין בהליכתו חייב לפי שהיה אפשר לו להחזירו משא"כ בחץ כדאיתא התם.

ומ"ש רבינו או שגנב כיס בשבת והיה מגררו וכו' ואבדו. שם דמשמע דוקא אבדו הא אם היה בעין חייב להחזירו כך מבואר בגמ' בסנהדרין בפ' סורר ומורה והלכתא דשדינהו לנהרא אבל איתנהו בעין מהדר להו, וי"מ שאמרו שאפילו השליכן לנהר אם היה הנהר רחוק מרשות הבעלים חייב ולא פטרו אלא בשהיה סמוך לרשות בעלים ומיד כשהוציאו השליכו ולא עמד ברשותו כלל וזה דעת רבינו מאיר וכן היא שיטת הרמב"ן ז"ל ודבר רחוק הוא ודעת רש"י ז"ל כדעת רבינו ועיקר:

וכן אם קצץ אילן וכו'. פסק כר״י ורבא דאמרו פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ה) דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייב ומתני' דמרובה (דף ע') דמחייב אפילו במזידין הא אוקימנא לה בגמרא (דף ע"א) כר״מ דאית ליה אדם לוקה ומשלם ולית הלכתא כוותיה וכן אין הלכה כרבה דאמר פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ה ע"ב) אליבא דר״מ דס״ל כוותיה חידוש הוא שחדשה תורה בקנס שאע״פ שלוקה משלם וכן עיקר:

גנב וטבח וכו'. משנה במרובה (דף ע"ד:):

היתה פרה שאולה אצלו וכו'. מימרא דרב פפא פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ד:) ופסק כמותו דלישנא בתרא דרבא לא פליג אדרב פפא כדאיתא התם:

גנב ומכר בשבת או שמכר לע"ז וכו'. משנה במרובה:

ואם נעשית מלאכה בשבת וכו'. ברייתא שם (דף ע' ע"א) כאוקימתא דרב פפא:

עשה שליח לשחוט וכו'. מבואר שם במרובה ופ' אלו נערות (כתובות דף ל"ג ל"ד) ודלא כר״ש:

היו שנים מעידים וכו'. נתבאר במרובה במשנה (דף ע'):

היו שנים מעידים שגנב ועד אחד וכו'. במשנה שם (דף ע"ד:) ובעד אחד מעידו שטבח אינו מחייב שבועה להכחישו לפי שהוא קנס ואם מודה נפטר ודומה לזה נתבאר פרק תשיעי מהלכות נזקי ממון:

מי שהודה בקנס וכו'. מה שכתב בפני בית דין מבואר בסוגיא במרובה (דף ע"ד:) שאמרו שם גבי ההוא עובדא דר"ג שהודה בקנס לפני רבי יהושע ורבי יהושע חוץ לבית דין הוה קאי, אבל מה שכתב או שהודה בפני שנים נראה שכוונתו ז"ל אפילו בפני שני דיינין ואפילו במקום בית דין לפי שדיני קנסות צריכין שלשה מומחין כמבואר בפרק ה' מהלכות סנהדרין וא"כ ק"ל למה אמר שם ר"י חוץ לב"ד הוה קאי תיפוק ליה דאפי' הוה קאי התם יחיד הוה. ויראה לי דאי הוה קאי בב"ד ודאי היו יושבין עמו ומש"ה איצטריך למימר חוץ לב"ד הוה וקצת נראה כן מפירש"י ז"ל:

כיצד הודה בב"ד שגנב וכו'. פסק כרב המנונא (דף ע"ה) ואליבא דר"י ורב אשי דאמרו הכין התם וכ"כ בהלכות:

הגונב שור של שני שותפין וכו'. מימרא דר"נ שם (דף ע"א:):

דין הגנב לשלם וכו'. מבואר פרק קמא דבבא קמא דגובין מן הגנב מן העדית כמו שאמרו כולן כאבות הן לשלם ממיטב. ודין המכירה בכתובות ופירקא קמא דקדושין:

האיש נמכר ולא האשה וכו'. משנה בסוטה (דף כ"ג) פרק היה נוטל.

אבל בכפל וכו'. ברייתא פ"ק דקידושין (דף י"ח):

גנב את העכו"ם וכו'. .

היה קרן הגניבה שוה מאה וכו'. פסק כחכמים דברייתא שם ואע"ג דאמר רבא בהא זכינהו ר"א לרבנן לא אמר שיהיה הלכה כן:

היה הגנב שוה מאה ואחד וכו'. ברייתא שם:

גנב ונמכר וחזר וגנב וכו'. גם זה שם:

גנב לזה וחזר וגנב לזה וכו'. .

שותפין שגנבו כאחד וכו'. גם זה שם: