במרובה(ע' ב') באומר זרוק גניבתך לחצרי ותקנה לי חצרי ופריך מכי מטי לאויר חצרו קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד שיניח, והקשו התוספות מה בכך כיון שהקנין בא בין עקירה להנחה יפטר שעקירה צורך הנחה היא כדר' אבין דאמר הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שירים בהליכתו פטור, ושמא י"ל דגבי גניבה לא ניחא ליה דתנוח שאינו מתכוין אלא להקנות לו הגניבה באויר חצרו ואם תשרף או יפריחנה הרוח לחוץ לא איכפת ליה ולענין שבת לעולם לא מיחייב עד דניחא ליה דתנוח ומורי הרב ר' שלמה ז"ל השיב לי השתין ורק חייב חטאת אע"ג דלא איכפת ליה בהנחתו ושמא י"ל דהתם רוצה שיניחו ולא שיפריחם הרוח שיתחייב משום זורה כי רבינו אבא מארי זצוקלה"ה כתב שיש בירושלמי (פ' כלל גדול) רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה.