גמרא. ואידך. דאף דס"ל כמ"ד שכרו משלם גללים היינו שכרו משלם:

ברש"י בד"ה עם אמו וכו' ובלא עמל ומזון וכו' להעלות לו שכר כתף. עיין [כוונתו למ"ש מהרש"א]:

בתוס' בד"ה איכא ביצים מוזרות כו' וליכא למימר כו'. דאף דר"י ס"ל צד אחד ברבית מותר דוקא כשהוא בידו:

בתוס' בד"ה מקום שרגילין כו' לא פליג אלא ארישא כו'. אבל מנהג חמור אינו יכול לשנות:

בתוס' בד"ה ורשב"ג כו' פשיטא דשכר מזונו כו'. דבמזוני ליכא למ"ד ופשיטא דצריך ליתן לו מה שמוציא:

בתוס' בד"ה אי פלגא כו' וקשה וכי שוטה כו'. דא"ל להנותן היה הברירה דא"כ היה קרוב לשכר ורחוק להפסד ועיין בטור י"ד: