גמרא זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לוין סתם כו'. עיין ברי"ף ובמלחמות ובהג"א [שהביא דעת הרי"ף דמסיק ודוקא יצא השער והבין דקאי אסאה בסאה] ונראה דא"ל דתליא סאה בסאה ביציאת השער רק אם יש לו מעות לקנות כמ"ש התוס' לעיל (בבא מציעא דף ע"ב ע"ב) בד"ה אין לוין ועיין (ג):

ברש"י בד"ה כמה כורין כו' ובידו לאוכלו ולמוכרו כו'. לפי הסברת רש"י [כאן] ביש לו לעיל דשרי אף בלא יציאת השער בברייתא דרב אושעיא ג"כ שרי אף ביש לו טפה אחת (לוה) [פוסק] עליו כמה טיפות לפי מ"ש התוס' לעיל (בבא מציעא דף ס"ד ע"ב) בד"ה האי קרוב לשכר ורחוק להפסד כו' דלא מהני יש לו רק לענין היתר פיסוק ויכול לאוכלו וכו' [וא"כ שייך ג"כ היתירא דהכא] וכן דעת הרמב"ם דשרי רק המגיד מפרשו בע"א ולפי הסברת הרשב"א ז"ל אסור [והובא בדבריו לעיל בדף ס"ג ע"א בגמ' הא מני ר"י היא ע"ש] עיין בב"י:

ברש"י בד"ה אבל לא יאמר לו נכוש עמי כו' לזמן פלוני. בדפוס ישן ליתא לזמן פלוני וק"ל:

בתוס' בד"ה בני חבורה וכו' שוה דינר ביחד ואומר הרי יש דינר וכו'. עיין בהגהות אשר"י ובפרק השואל וס"פ אין צדין:

בתוס' בד"ה וכדברי הלל וכו' סתם בני אדם הם מקפידין כו'. ונקיט בני חבורה המקפידין זע"ז ולא בני חבורה סתם דאפשר דסתם חבורה אין מקפידין זה ע"ז:

בא"ד דאין טבח מקפיד אצל הרגיל וכו'. וה"ה אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה לחנוני שאינו רגיל להקפיד: