גמ' ופליגי דריב"ל. לפי' התוס' לעיל ד"ה חזינא אליבא דרב הונא לא פליג וכ"כ רש"א ועיין בב"י סי' תקי"ב בשם המ"מ ישבו דקאי אסמוך הני סופלי כו' ועיין אבל הר"ן כתב דל"ג ופליגי וע"ש:

בתוס' בד"ה הני סופלי כו' וי"ל דהני גרעינן כו'. ר"ל דמבעיא הני סופלי דחיותא שעיקר מאכלם הוא לבהמה ע"י תיקון גדול וכיון דלמ"ד לכם ולא לכלבים אסור לתקן משום מלאכה היכי שדי' להו בלא תיקון שאינו אלא מאכל ע"י הדחק הא אסור לטלטל משום מוקצה עיין באשר"י:

בתוס' בד"ה כנונא כו' ואין נראה דלפום ריהטא משמע דהא דקאמר מטלטלין כו'. וא"כ ליכא כאן חדא לריעותא דהיינו הכנונא דלצורך גופו ומקומו מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אבל הכא הריעותא מה שבתוכה אפילו לצורך גופו ומקומו אסור כדלעיל גבי ביצה אין מטלטלין כו' לכסות וכו' וק"ל:

בתוס' בד"ה לא יחם כו'. דלב"ש צריך לשתות הס"ד ואח"כ מתחיל הדבור וב"ה מתירין ועיין: