בתוס' בד"ה שחיטה שאינה ראויה וכו' ועוד דבהדיא תנן כו' ועובר בלאו דלא תשחטו. וקשה לי הא בגמרא אח"כ ובתוספות מייתו אותו דהאי לאו דלא תעשו וקאי על שחוטי חוץ [דמשום שחוטי חוץ עובר בלאו] וא"כ לא דייקו מידי דהוי פירושו לרש"י כמו שפירש רבא הברייתא אח"כ אליבא דרב המנונא אלא נראה לי דה"פ ועוד דצ"ל גזירת הכתוב דהא בהדיא תנן אותו ואת בנו ומחוסר זמן כו' ולמה נקרא אותו ואת בנו מחוסר זמן הא אינו נוהג בקדשים לפי הה"א והיכי ס"ד דרב אושעיא ורב המנונא דאינו נוהג אלא צ"ל לכך נראה כו' לכך לא מצי למיפרך הא דבהדיא תנן די"ל דראשון חולין ושני קדשים לכך לא פריך בגמ' ממתני' אבל בברייתא שניהם קדשים א"כ עדיין קשה והא השני עצמו אפילו אם ראשון חולין והשני אינו ראוי לפי הס"ד השתא מטעם דכל כמה דלא זרק כו' אלא צ"ל אלו השני לבד קדשי' והראשון חולין דהוי ראוי לא קשה משני דגזירת הכתוב הוא (*ס) א"כ מדויק דצ"ל גזירת הכתוב דאל"כ לא הוי מתורץ הקושיא [דמוכח] ממתני' כו' דלא כס"ד השתא ודו"ק: