גמ' והא קרנא קאכיל והוצאה הוא. לפום ריהטא יכולין לחלק לב' קושיות הא מקרן קאכיל וצריך לשלם אותו הזוז מכיסו ומתני' תנן דוקא שאכל מן הפירי ועוד דהוצאה הוא שלקח הזוז לצורך הוצאה של אותו קרן עצמו ובמתני' דוקא אם נהנה תנן שאכל מעט משא"כ כאן שלא נהנה אף אם לא יהא צריך להשלים ואף אם נהנה נהנה מן קרנא וצריך להשלים וק"ל:

ברש"י בד"ה אכלה לוקח וכו' והזמורות לא נאסרו. כיון למ"ש התוס' שלא הוסיפו וכו':

בתד"ה ישבע וכו' הבא ליפרע מנכסי יתומים כו'. יש לעיין לקמן בהכותב דקחשיב איזה דברים במשנה שלא תפרע אלא בשבועה והתוספות נקטו פעם הבא ליפרע מנכסי יתומים ופעם פוגם שטרו וק"ל:

בא"ד ונראה דהתם לא חשיב כו' והלשון מוכיח כן וכו'. אבל ישבע ויטול דהכא צ"ל כמו שתירצו התוס' בתחלה וק"ל:

בתד"ה אסתלק וכו'. ובגמ' מתקיף וכו' מ"ש מיורד וכו' אע"ג דהכא י"ל אדעתא דבעל נחית שהוא שכרו: